בניסיון להבין מה התועלת במתקפת הסייבר על תחנות הדלק באיראן אתמול (ג'), עולה השאלה למי בכלל יש אינטרס לעשות דבר כזה? כמובן שבטהרן מיהרו להאשים את ישראל, וכמובן שהיא לא לוקחת אחריות על התקיפה.
אם אכן ישראל היא זו שעומדת מאחורי התקיפה, הבנה של מניעיה מצריכה שנשים בצד לרגע את יוהרת "לנו זה לא יקרה" וננסה לדמיין מה היה קורה אם תקיפה כזו הייתה מופנית אלינו בהצלחה: נסו לדמיין איך תיראה בישראל יממה של שבה לרגע יוצאים דיווחים על תקלות נרחבות בתחנות דלק ובתוך דקות יעלה החשש שמדובר במתקפת סייבר. זה אולי נראה זניח, אבל בפועל תפרוץ תבהלה גדולה.
נשמע מוגזם? חשבו רגע על היום בו פייסבוק, ואטסאפ ואינסטגרם נדמו לשש שעות – כמה דיווחים, כמה מהדורות נפתחו עם הסיפור הזה, כמה רעש נעשה ברשתות החברתיות. מניות עולות ומניות נופלות והדרמה בעיצומה. עכשיו חזרו למצב התאורתי הזה: זו לא עוד מתקפת סייבר שלאחריה יפורסמו שמות של חיילים ברשת, זה אירוע מדיני משמעותי עם פוטנציאל להובלה להיסטריה, עם שידורים חיים לאורך כל היממה ותורי ענק סביב תחנות דלק שמורכבים ממי שחוששים ממכל ריק.
בחזרה לאיראן: המתקפה הזו, מי שלא ביצע אותה, לא באה לפגוע בתנועת המכוניות הנצרכות על ידי דלק. היא באה לסמן טריטוריה בין מדינות שנלחמות על עניין אחד – מי חזקה יותר בסייבר. מי שביצע את המתקפה על תחנות הדלק באיראן רצה לומר "יש לי את היכולת לשתק עורק ראשי אצלכם". הוא רצה לסמן לצד השני שבכל זמן נתון הוא יכול לגרום לנזק עצום למדינה, וזאת בלי לשגר ולו טיל אחד ממטוס אחד, בלי להכריז מלחמה ובלי להודות בכלל שהוא זה שעומד מאחורי המתקפה.
