איזה חלק בתוכך את הכי מתקשה לקבל? אצלי זו הקנאה. אני מודה. אני בחורה קנאית. כשאני מקנאה השכל שלי הולך לעזאזל והדבר היחיד שקיים הוא האש השורפת הזו שרוצה לכלות הכל: קודם את מי "שלוקחת" את מקומי, אחריה את מי שבחר לנטוש אותי ובסוף אותי, שאני לא טובה מספיק כדי שירצו להישאר איתי.
כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הכרתי את טליה שהייתה הבחורה הכי מגניבה שהכרתי. היא הייתה אינטליגנטית ושנונה, היא הכירה לי מוזיקה ולימדה אותי שקפה טוב יכול להחליף שעות שינה לפני מבחן חשוב. היה לה ידיד בפקולטה אחרת והיינו יושבים הרבה בהפסקות שלושתנו: טליה, דניאל ואני. דניאל היה בחור חכם מאוד, הוא ניגן על גיטרה הכי יפה ששמעתי עד אז והיה מרוחק רגשית לפחות כמו שהוא היה מסתורי ומושך. כמובן שנדלקתי עליו, אבל לפני שעשיתי צעד וידאתי שטליה לא מעוניינת כי חברות אצלי זה ערך עליון.
בחור, בחורה והבחורה האחרת – זה משולש אהבה שסופר כבר כל כך הרבה פעמים והוא תמיד נגמר גרוע. במשך תקופה פלרטטנו דניאל ואני וחשבתי שזהו הנה האיש שלי, שהוא גם חכם וגם מושך וגם מעוניין בי. אתם כבר רואים את הסוף של הסיפור הזה, לא? זו הקלישאה הכי שחוקה בספר. חשבתי שאני הבחורה וגיליתי שאני הבחורה האחרת. דניאל התוודה שיש לו רגשות לטליה וטליה הודתה שלמרות שהיא עודדה אותי בפלירטוט הזה עם דניאל, היא בעצם קצת בעניין שלו בעצמה. אני נפגעתי והתרחקתי משניהם, הם יצאו לכמה דייטים והתאכזבו כשגילו שהם בעצם לא מאוד מתאימים. אחרי שהם נפרדו טליה ניסתה ליצור איתי קשר אבל אני כבר התרחקתי והדבר האחרון שרציתי היה לחזור לקשר הזה איתה.
לפני הסיפור הזה אני חושבת שהאמנתי שאני ברת-אהבה, שאפשר לאהוב אותי ולרצות אותי. אחרי הפרשייה הכואבת עם דניאל וטליה האמונה הזו החלה להסדק. הסיטואציה של להיזנח או להיות ה'אחרת' שלא נבחרת – חזרה על עצמה שוב ושוב. התחלתי לפחד מבנות אחרות, כולן נראו לי יפות יותר, מעניינות יותר, מושכות יותר. לעינוי הזה הייתה הפוגה כשהייתי עם אוריה וגם קצת אחרי. במשך כמה חודשים הרגשתי שהוא רואה רק אותי ושאין לי מתחרות, אבל כשזה נגמר הסיפור עם התחרות והקנאה חזר על עצמו.
אז נגיד שלקורס החצי-מקצועי שהצטרפתי אליו לאחרונה ובו הכרתי את ליאור (זוכרות?) מצטרפת מישהי חדשה, יפה מאוד, נעימה, מרשימה ואולי פחות מתוסבכת ממני. ונגיד שהמתח ביני לבין ליאור עדיין נמצא שם למרות שלא קרה ביננו שום דבר חד משמעי. ונגיד שהיא מדברת איתו, או עושה איתו כל מיני תרגילים כשמתחלקים לזוגות. ונגיד, רק נגיד שאני מקנאה, והקנאה כל כך משתלטת עליי עד שאני לא בטוחה שהיה שם משהו אי פעם. מקנאה כל כך שאני קוראת לה כלבה בלב למרות שהיא נראית בחורה מאוד נחמדה. ונגיד שאני מודעת לפער הזה ושונאת את זה שאני מרגישה ככה, שונאת את זה שאני לא מרגישה מספיק ביטחון במי שאני בלי להרגיש מאוימת. נגיד שכל זה באמת קרה, איך אני מפסיקה את מעגל השנאה בתוכי?
אז לאחרונה אני משתדלת לראות את החלק הזה בתוכי שמקנא כמו ילדה קטנה, אהובה וחסרת ביטחון. אני לומדת לקבל ולחבק את קיומה, אבל לא לתת לה להחליט ולא להאמין לה. אני מספיק טובה, ואם לא לליאור אז למישהו אחר שיאהב את כולי, גם את הילדה הקטנה והמתוקה בתוכי שהקנאה מדי פעם מתגנבת לליבה.
איך תגיבי כשההוא שרצית בוחר במישהי אחרת?
היא מכונה "המפלצת ירוקת העין" וכשהיא מופיעה היא מכלה כל חלקה טובה וקשה להפטר ממנה. אמה דארק בטור על הרגש המאתגר מכל- הקנאה.
מקור ראשון – חושבים אחרת
"מקור ראשון" הוא כלי תקשורת שחושב אחרת, לאנשים שחושבים אחרת. האתר מציג תוכן איכותי, אחראי ואינטלקטואלי השומר על כתיבה ערכית ונקיה שמתרחקת מעיתונות "צהובה" ופופוליסטית.
