במציאות בה העולם הפך להיות כפר גלובאלי קטן, כל מי שאוחז בדרכון בתוקף וידו משגת לרכוש כרטיס טיסה, ימצא עצמו במהירות יחסית במדינה אחרת לבחירתו. מציאות זו באה לידי ביטוי בימים אלה, שעה שאיתן בירן, אשר שרד את אסון הרכבל באיטליה בה איבד את שני הוריו באסון, הוברח לישראל על ידי סבו, אבי אימו, ומבלי לשתף בכך את דודתו שאיתן התגורר איתה באיטליה ושקיבלה מינוי כאפוטרופוס על איתן מביהמ"ש באיטליה. מאותה עת, נעשה שימוש במושג "חטיפה".
אם נתייחס לאמנת האג, אשר אושררה על ידי מדינת ישראל ב-1991, חטיפת קטין הינה הרחקתו שלא כדין על ידי ההורה החוטף, ממקום מגוריו הרגיל, תוך הפרת זכויות משמורת או זמני שהות, אשר הופעלו על ידי ההורה השני, הנחטף. במקרה הטרגי של איתן הרחקתו שלא כדין נעשתה על ידי סבו, אשר החזיק בדרכונו הישראלי של איתן, בניגוד להוראת השופטת באיטליה כאשר דודתו הגישה על כך תלונה במשטרה. למעשה, החוק נותן מענה יעיל ומהיר באמצעות שיתוף פעולה בין מדינות העולם החתומות על האמנה, על מנת להשיב את הילד החטוף למקום מגוריו הטבעי במהירות האפשרית ולהבטיח שסוגיית המשמורת תידון ותיקבע בבית המשפט במקום מגוריו הרגיל של הילד, בו גדל כל חייו עד שנחטף, תוך הבנה שהחטיפה מנוגדת לטובת הילד.
במצבים אלו על ההורה שגילה לחרדתו כי ילדו נחטף למדינה אחרת, ובמקרה שלנו, דודתו של איתן, לפעול במהירות האפשרית לשם השבת המצב לקדמותו. ההורה "הנחטף" יכול לפנות לרשויות החוק ולבקש להשיבו מכוח אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) עליה חתומה גם מדינת ישראל, אך זאת יחולו שני תנאים: עד שנה ממועד החטיפה ושיליד טרם מלאו 16 שנים.
במקרים מורכבים, כאשר ילד נחטף מישראל לחו"ל, ההורה "הנחטף" יכול לפנות למחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים, כדי להגיש בקשה לרשות המקבילה במדינה בה שוהה הילד לצורך פתיחת הליכים משפטיים באותה מדינה. לחילופין, ניתן לפנות לעו"ד פרטי באותה מדינה בה שוהה הילד על מנת שיפתח בהליכים. במקרה בו נחטף ילד לישראל, כבמקרה של איתן, על ההורה "הנחטף" לפנות, רצוי בליווי עורך דין, לרשות המרכזית של אותה מדינה, או למקבילתה בישראל, על מנת לאתר את הילד החטוף.
המקרה של איתן חריג בכך, שלדודה, ניתנה האפשרות להגיש את התביעה להחזרתו של איתן לאיטליה מכוח אמנת האג, למרות שאינה ההורה הטבעי שלו, אלא מכוח המינוי בבית המשפט באיטליה, שהוביל לכך שראו בה כבעלת זכויות משמורת לצורך החזרתו מכוח האמנה.
הדיון וההחלטה האם הילד יחזור למדינה ממנה נחטף תתקבל בבית המשפט, בדרך כלל במדינה אליה נחטף הילד. כך למשל, אם הילד נחטף מישראל לצרפת, הדיון יתקיים בצרפת. אם הילד נחטף מאיטליה לישראל, כמו במקרה של איתן, הדיון יתקיים בארץ. במצב כזה, בכל מקרה בית המשפט שידון בחטיפה יפעל על מנת להחזיר ובהקדם את הילד למקום מגוריו הטבעי, בו התגורר לפני החטיפה. ביהמ"ש במדינה אליה נחטף הילד אינו דן בסוגיית המשמורת ומה משרת את טובת הילד, אלא רק בשאלה האם בוצעה הרחקה שלא כדין ממקום המגורים הטבעי תוך פגיעה בזכויות משמורת.
אבל כמו בכל דבר, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, "החוטף" יצטרך להוכיח, שהורה השני הסכים מראש להרחקת הילד מביתו, או אם השלים בדיעבד עם החטיפה. לפיכך, הורה שהגיש תלונה במשטרה על חטיפה, כפי שנהגה דודתו של איתן, לא יראה כמי שהשלים עם החטיפה.
מקרה נוסף בו בית המשפט לא יורה על השבת הילד החטוף למדינה ממנה נחטף הוא במידה וקיים חשש חמור שהחזרתו של הילד למדינה ממנה נחטף תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד אותו בדרך אחרת במצב בלתי נסבל. במקרה זה מדובר בנטל הוכחה כבד ביותר. על "החוטף" להוכיח שהנזק שיגרם לילד כתוצאה מהחזרתו לארץ ממנה נחטף גדול יותר מהנזק שיגרם לילד אם לא יוחזר להורה ממנו נחטף.
החריג השלישי אשר בהתקיימו לא יורה בית המשפט על החזרתו לארץ ממנה נחטף, כאשר מדובר בילד שהגיע לגיל בגרות והוא מתנגד להחזרתו למדינה ממנה נחטף; במסגרת השיקולים ביהמ"ש יתחשב בדעתו.
אם ההורה החוטף שמתנגד להחזרת הילד למדינה ממנה נחטף לא הצליח להוכיח את אחת מההגנות המוזכרות לעיל, יחויב בית המשפט להורות על החזרתו של הקטין.
אולם, במקרה בו הוכיח ההורה המתנגד את אחת מההגנות, מותר לביהמ"ש לסרב להשיב את הילד למדינה ממנה נחטף והדבר נתון לשיקול דעתו בלבד.
הליך שמתנהל מכוח אמנת האג הוא הליך מהיר. תכליתו להרתיע מפני הוצאות ילדים שלא כדין ממקום מגוריהם הרגיל, ובוודאי על מנת שלא לפגוע בטובת הילד החטוף.
במקרה של איתן, בית המשפט בישראל הורה על החזרתו לאיטליה, מקום מגוריו הרגיל, וסוגיית המשמורת תידון בבית משפט באיטליה יכריע בסוגיית המשמורת לאור טובתו של איתן. משפחת הסב החוטף עומדת לערער על פסק הדין, אשר במלוא הזהירות יאמר, כי סיכוייו קלושים לנוכח פסיקת בית המשפט לענייני משפחה שבחן את כלל הראיות בטרם פסק.
אין ספק שהמקרה של איתן הינו אחד מהמקרים הטראגיים שהתרחשו בעת האחרונה, ולא ניתן להימנע מההשוואה למשפט שלמה. יחד עם זאת, למרות הערעור שעמודים להגיש הסבים מי ייתן ושתי המשפחות ישכילו להבין כי טובתו של איתן מחייבת קשר תקין בין שתי המשפחות, וכי יש להתרכז בהחלמתו של איתן מבחינה רפואית ורגשית ולהקיף אותו בחום ובאהבה ולא להעמידו במקוד של סכסוך משפטי קשה מנשוא והכל על מנת להקל עליו את ההתמודדות עם הטרגדיה, וכדי שאיתן יוכל לנהל שגרת חיים רגילה, ככל שניתן.
