באביב 1981 ערך עיתון ידיעות אחרונות ערב הוקרה לאנשי מופת ומתנדבים שעסוקים בעשייה למען הזולת. מארגני הערב בחרו 12 מתנדבים מצטיינים שראויים להצדעה על תרומתם ושמייצגים את הטוב והיפה בחברה הישראלית. לכבוד האירוע פנו המארגנים לנעמי שמר וביקשו ממנה לכתוב שיר מיוחד לערב זה. בנסיבות אלו נכתב השיר "אנשים טובים באמצע הדרך" שהפך לאחד משיריה המוכרים ביותר של נעמי.
בתחילת הערב עלתה נעמי לשיר את השיר ועד שהגיעה לסופו, כל הקהל כבר הצטרף אליה. כולם מחאו כפיים ושרו בהתלהבות וקראו לנעמי שמר לשיר את השיר עוד פעמיים.
אנשים טובים – נעמי שמר
"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד
איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה
איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה
ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה
ומאז אני בדרך שרה במקומה
אנשים טובים…
איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר
איש אחר יצמיח יער במורדות ההר
ואישה טובה אחרת, אם יהיה קשה
רק תצביע אל האופק ותבטיח ש –
אנשים טובים…
וממש כמו צמחי הבר הבודדים
הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים
הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות
אנשים על אם הדרך מחכים לאות
אנשים טובים…."
(מילים ולחן: נעמי שמר)
כמו בשירים קצביים רבים, מרוב כיף ושמחה, מאזינים רבים עלולים לפספס חלק חשוב מהתוכן של השיר. בבית הראשון קוראת המשוררת למאזינים לשים לב לבואו של האביב, בבית השני והשלישי מתוארים בדיוק מי הם אותם "אנשים טובים באמצע הדרך", ובבית האחרון מסופר מה תפקידם בעולם.
הבית האחרון מרגש במיוחד: האנשים הטובים הם כמו פרחי הבר שנמצאים בקצה המדבר ו"עוצרים" את חולותיו. עשיית טוב עוצרת את הרע. וכשהרע חולף, מיד מתבהרים השמיים ואפשר לראות בבירור את האנשים הטובים על אם הדרך.
מיהם האנשים הטובים? נעמי שמר מוקירה את מצמיחי היערות ובוני הגשרים – אלה שעושים דברים גדולים "באמת". אך לצידם היא מוקירה אנשים נוספים – אלה שיוצרים את המוזיקה ואלה ששרים אותה, אלה שנותנים "ספר בן מאה שנה" רמז לנותני העצות ולחכמים. וכמובן אלה שמראים את הדרך ואלה שרק מצביעים אל האופק ושולחים מסר אופטימי.
זהו הקסם הגדול בשיר הזה. בערב שמוקיר את היוזמים, המנהיגים ומוסרי הנפש, נעמי שמר יודעת לומר – מעשיכם גדולים אך גדולים הם גם המעשים הקטנים של כל אחד ואחד שמחכה באמצע הדרך, בעצם כל אחד ואחד מאיתנו. נעמי מקדישה את השיר ממש לנו.
על פי המדרש, יצחק אבינו מייצג את מידת הדין והגבורה ועל כן מחפש העבד עבורו אישה שתהיה כולה מידת החסד. מידת החסד אינה דבר שנמדד לפי כמות המשאבים שמשקיע החסיד, כי לא לכולם יש הרבה מה לתת. מה שחשוב זה לתת את מה שיש באהבה ובשמחה.
רבקה בסך הכול נערה צעירה וחסרת רכוש, אבל היא בחרה להיות "אישה טובה באמצע הדרך" עבור העבד. היא יכלה לתת לו כמה לגימות, לסמן וי, ולהמשיך בחייה אבל היא בחרה לעשות עבורו יותר משביקש, להשקיע מזמנה וממרצה עבורו, להשקות את גמליו ואף להזמין אותו אל בית הוריה. את המסירות שלה ואת החמלה שלה לא היה אפשר לפספס! ברור שהיא הבחירה הנכונה ליצחק.
כשאנו נתקלים באדם במצוקה הדבר הקל הוא להתעלם מכך, אבל גם אם ממש נרצה לעזור לו, לא תמיד יהיו לנו המשאבים והכוחות. מה שחשוב ללמוד מרבקה הוא להיות אמיתי ולעשות את מה שביכולתנו במסירות, לפעמים אפילו חיוך קטן יכול להיות מלא בחסד. ככה נראים אנשים טובים.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
