ב-24 באוקטובר 2021 ציטט אתר ynet את סוכנות הידיעות AFP: המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי אמר במהלך נאום שנשא בטהרן ושודר בטלוויזיה האיראנית כי "מדינות ערב שנרמלו את יחסיהן עם ישראל בשנה שעברה חייבות להפוך את החלטותיהן". לדבריו, "למרבה הצער, כמה ממשלות עשו טעויות, טעויות גדולות, וחטאו בכך שנרמלו את יחסיהן עם המשטר הציוני האכזרי. מדובר במעשה נגד האחדות האסלאמית, ועליהן לפצות על הטעות הגדולה שעשו".
הידיעה הזו לא גררה אצלנו תגובות או סיקור נוסף, למרות שהיא הייתה אמורה לזעזע את אמות הספים של מדינת ישראל, עמה, ממשלתה ותקשורתה, שמאז יותר משנה חוגגים סביב "הסכמי אברהם" כאילו שהם חקוקים בסלע ושום דבר בעולם איננו יכול להסיגם אחורנית, לצמצמם או לבטלם.
ובכן, יש שני גורמים שיכולים – וחמור יותר: רוצים – לצמצם ואפילו לבטל את "הסכמי אברהם", בנוסף לפלסטינים, הרשות הפלסטינית וחמאס כאחד. שני הגורמים הללו הם איראן ובכירים בממשל ביידן המקבלים את השראתם – בין היתר – מכמה ישראלים שעדיין מפנטזים על "מזרח תיכון חדש".
איראן מעולם לא בירכה על "הסכמי אברהם" וברור שכל דבר שמקדם את ישראל באזור הוא לצנינים בעיני המשטר האיראני. ההכרזה שצוטטה לעיל לא יצאה מפי פקיד זוטר אלא מפי המנהיג העליון, זה שהערה שלו הופכת לפעולות ממשיות אצל הכפופים לו. ומכיוון שהוא אמר ש"מדינות ערב שנרמלו את יחסיהן עם ישראל בשנה שעברה חייבות להפוך את החלטותיהן", פקידיו אמורים לתרגם את דבריו לצעדים בשטח. עד כתיבת שורות אלה, כשבוע אחרי ההכרזה, לא שמענו על צעדים ממשיים שנוקטת איראן נגד איחוד האמירויות ובחריין, אבל מה שחושב המנהיג העליון על המדינות הללו ברור, גלוי, ידוע וקובע.
במאמרים שכתבתי בבימה מכובדת זו במהלך השנה האחרונה, הזהרתי את כל החוגגים מוכי האופוריה ומסונוורי החגיגות, שהסכמים אלו עלולים לקבל תפנית שלילית ברגע שאיראן תרמוז לאמירויות ש"החגיגה הסתיימה", ואם הן לא יבינו את הרמז המילולי אזי טיל אחד שייפול במדבר של אבו ט'בי וכל מה שיעשה הוא שיעיר נמלה משנתה, ישכנע את בני האמירויות כי הטיל הבא יפול לא על נמלה אלא על מתקן נפט. הם לא יקריבו את מקור מחייתם על מזבח היחסים שלהם עם ישראל.
ומתי איראן תעשה את זה? כאשר מנהיגיה יחושו בטוחים מספיק, בעיקר אם יצליחו להזחיל את הממשל האמריקני למו"מ על הסרת הסנקציות וחזרה להסכם הגרעין. רגע אחרי הצילום המשותף מלא החיוכים של האמריקנים והאיראנים אחרי החתימה, האיראנים יחושו שהאמריקנים בכיסם ועכשיו הם חופשיים, משוחררים ויכולים לעשות למזרח התיכון את כל מה שהם התאפקו ולא עשו לו בחמש השנים האחרונות, מאז שטראמפ נכנס לבית הלבן.
האיראנים יודעים היטב שבממשל ביידן ובנציגות המפלגה הדמוקרטית בקונגרס ובסנאט יש כמה אנשים שרואים בעין רעה מאוד את הסכמי אברהם, כי הסכמים אלה דחקו את העניין הפלסטיני לשוליים ועקפו אותו בסערה. חברות הקונגרס אילהאן עומר, רשידה טלאיב, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, ברני סנדרס – מבחינתם ישראל יכולה ללכת לעזאזל. גם במחלקת המדינה יש כמה אנשים שהבעיה הפלסטינית בוערת בעצמותיהם: האדי עמר, רוברט מאלי ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן, ומבחינתם "הסכמי אברהם" הזיקו לקידום "הבעיה הפלסטינית" אל עבר מדינה, וזאת למרות שאין להם שום אפשרות למנוע את הפיכתה של מדינה פלסטינית לעוד חמאסטן, באמצעות בחירות כמו שקרה בינואר 2006 או בהשתלטות אלימה כפי שקרה בעזה ביוני 2007.
הגישה השלילית של מחלקת המדינה להסכמי אברהם הודגמה השבוע, ב-25 באוקטובר, כאשר נד פרייס, דובר מחלקת המדינה האמריקנית, אמר שבשל ההפיכה הצבאית בסודן לפני כשבוע, יהיה צורך לבחון את התקדמות הנורמליזציה בינה לבין ישראל, שנחתמה בשנה שעברה במסגרת הסכמי אברהם. מה הקשר בין ההפיכה הצבאית בסודן ובין התקדמות הנורמליזציה בינה לבין ישראל? האם ישראל אחראית על מה שקורה בסודן? ההסבר הוא שהממשל האמריקני רואה בדמוקרטיה וזכויות אדם את עיקר העיקרים, ואם במדינה מסוימת הצבא תופס את השלטון אזי כל מדינות העולם – ובפרט מדינות הנזקקות לסיוע אמריקני – חייבות להקפיא את יחסיהן עמה, וזו הסיבה ללחוץ על ישראל להקפיא את הפרק הסודני של "הסכמי אברהם", שממילא הם לצנינים בעיני הממשל הנוכחי.
חוסר הבנה בסיסי
ב-28 באוקטובר דיווחה הכתבת המדינית של תאגיד "כאן", גילי כהן, על גישושים ישראלים אצל איחוד האמירויות במטרה לערב את האמירויות בתשלום המשכורות לפקידי חמאס במקום קטר. לאחר מבצע שומר החומות, פנו גורמים בישראל אל בכירים מאיחוד האמירויות בניסיון לבחון האם אלו יהיו מוכנים לממן את התשלומים המועברים לחמאס.
מהידיעה לא ברור אם הפניה הייתה לפני אמצע יוני בזמן ממשלת נתניהו, או אחרי אמצע יוני, בתקופת ממשלת בנט. על כל פנים, מי שהחליט על הפניה לאמירויות סובל מחוסר הבנה בסיסי לגבי המזרח התיכון. באיחוד האמירויות, כמו בסעודיה, רואים את ארגוני "האחים המוסלמים" ובראשם חמאס כאיום חמור יותר מהאיום האיראני, כפי שאמר דאחי חלפאן שכיהן כראש משטרת דוביי. איחוד האמירויות יעדיף לתת כסף לשטן לפני שייתן אותו לחמאס כדי לממן את משכורות עובדיו.
המצב היחיד שבו איחוד האמירויות ייתן כסף לחמאס הוא אם האיראנים ירמזו למחמד בן זאיד שהם "מצפים ממנו לסייע לאחים המסכנים בעזה" באמצעות הזרמת סכום שהאיראנים יקבעו לחשבון הבנק של חמאס, ואם בן זאיד יסרב אזי האיראנים "עלולים להתרגז" עליו.
אם בעתיד איראן תחוש בטוחה מלחצים כלכליים וצבאיים, ובפרט אם תהיה לה "תעודת ביטוח" בצורת הסכם הגרעין ופצצה גרעינית, אזי הלחצים על האמירויות ובחריין יעסקו בצמצום "הסכמי אברהם" ובכסף שהאמירויות ואולי גם בחריין ייתנו בעל כורחם לממשל חמאס בעזה.
