מה לא נאמר על התקציבים המכונים "כספים קואליציוניים"? שזו שחיתות בהכשר השלטון, סחטנות פוליטית בתמורה להצבעה על התקציב ובזבוז כספי ציבור על שטויות לשם שמירה על כיסאות העור של שרי הממשלה. הטענות הללו נשמעו השבוע בעקבות חלוקת הכספים לחברי הקואליציה הנוכחית, אבל נאמרו גם על הממשלה הקודמת ועל זאת שלפניה, וכנראה על כל ממשלה אי־פעם.
יש להודות: שילוב המילים "כספים" ו"קואליציוניים" אכן משרה תחושות לא נעימות של פזרנות יתר משיקולים פוליטיים גרידא. ובכל זאת, בניגוד לדעה הרווחת ולמה שסיפרו לנו בכלי התקשורת, כספים קואליציוניים הם דווקא אלמנט חיובי במערכת הפוליטית שלנו, שכן הם מאפשרים לחברי הכנסת להשתמש בכוח הפוליטי שקיבלו מהציבור לטובת קידום נושאים שיקרים לליבם וללב בוחריהם.
הנה כמה מהמטרות של הכספים הקואליציוניים שחולקו השבוע. יו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו הצליח להשיג 7 מיליון שקלים עבור תוספת מיטות לגמילת מכורים לסמים. ח"כ ג'ידא רינאוי־זועבי ממרצ השיגה 5 מיליון שקלים לטובת מלגות לסטודנטים מהחברה הערבית. ח"כ מאיר יצחק הלוי מתקווה חדשה, מי שהיה עד לאחרונה ראש עיריית אילת, קיבל 2 מיליון שקלים להסעות מנתב"ג לגוש דן לטובת בני עירו. הרשימה עוד ארוכה וכוללת כספים לטובת חדרים אקוטיים בבתי חולים לנפגעות תקיפה מינית, תמיכה במשפחות שכולות, הנגשת מידע לדוברי רוסית, תמיכה בכפרי סטודנטים ובתנועות נוער, עידוד התיישבות בעוטף עזה, הקמת מרכזים להעמקת החינוך היהודי ועוד. כל אלו מטרות ציבוריות ראויות שחשובות לישראלים רבים. וכן, אני מדבר גם על 12 מיליון השקלים לטיפול בחתולי הרחוב. גם זו מטרה חשובה שראויה לתקצוב.
אם נביט מבעד לעשן הפופוליזם שאופף אותנו בשגרה, נראה שהכספים הללו מושקעים במלואם בחברה הישראלית על שלל גווניה. הפעם, ובחסות הקואליציה המגוונת ביותר שידענו מעולם, הכספים מופנים לחלקים רבים של החברה הישראלית – למרכז ולפריפריה, לרוב היהודי ולמיעוטים, לוותיקים ולעולים חדשים.
אם כך, מדוע הכספים האלו בכלל קיימים? לכאורה אם חברי הכנסת יכלו לוותר עליהם, הכסף היה חוזר לבסיס תקציב המדינה, ומתחלק בהתאם למשרדי הממשלה השונים. הנחה זו נכונה, אך אינה מדויקת. סביר להניח שהכספים היו נבלעים באופן זה או אחר במשרדים, ולא היו מגיעים למטרות שאליהן ייעדו אותם חברי הכנסת. במצב העניינים הנוכחי, כשהכסף "צבוע" לטובת המטרות שנבחרי הציבור מנסים לקדם, ישנה סבירות גבוהה יותר שהכספים יגיעו ליעדם.
חלוקת הכספים הקואליציוניים מאפשרת גם יתרון לרוב הנבחר כפי שמתבטא בפרלמנט, כאשר חברי הכנסת זוכים לכוח שלטוני ומשתמשים בו לטובת קידום המטרות שבעבורן נשלחו לכנסת. מדובר, למעשה, במימוש האידיאולוגיה שאותה מייצגים חברי הכנסת, ומימוש כזה תמיד כרוך גם בהוצאה כספית. כדי לקדם נושאים ציבוריים, חברתיים ואידיאולוגיים, לא מספיק לחוקק או לנאום במליאה, אלא חובה גם להקצות לכך משאבים. זה בדיוק מה שנעשה בעת חלוקת הכספים הקואליציוניים הידועים לשמצה.
חלק מהמטרות שעליהן נאבקו חברי הכנסת נחשבות לראויות וחשובות עבור כלל הציבור, בעוד אחרות עשויות להיתפס כמשונות, אזוטריות ואפילו כאלו שמרגיזות מבחינה אידיאולוגית חלקים באוכלוסייה. כך או כך, בסופו של דבר, הכספים האלו הם מעין בבואה של הרוב בחברה הישראלית, ומטבע הדברים יש מי שיתנגדו למטרות שאליהן מופנים התקציבים. חברי הכנסת שמתנגדים עכשיו הם אלו שקיבלו כספים קואליציוניים בעבר, והקצו אותם למטרות שהיו חשובות לבוחרים שלהם. עכשיו יש בישראל קואליציה אחרת, ולה מטרות אחרות למימוש. מי שמתנגד לכך ושואף לשנות את המטרות שלטובתן מוקצים כספים, צריך היה להביא יותר מצביעים לקלפי.
איתי זילבר הוא עורך ומגיש בגלי צה"ל
