המלצת מועצת המומחים של ה־FDA לאשר את השימוש בחיסוני חברת פייזר נגד קורונה גם עבור ילדים בגילאי 5 עד 11, מקרבת את היום שבו יתחילו לחסן ילדים בגילים הללו גם בישראל. כמי שמכהן, בין השאר, כאב לשני ילדים חמודים בגיל הזה, גם אני אעמוד בקרוב מול ההתלבטות: לחסן או לא לחסן? לא מדובר בהתלבטות קלה. רק הורים חסרי אחריות לא יקדישו מחשבה מעמיקה לשאלה הזו.
אין צורך להיות מתנגד חיסונים מביך כדוגמת משה פייגלין, המהדהד פייק ניוז חסר אחריות אודות החיסונים, כדי לתהות האם כבר הגיעה העת לחסן גם ילדים קטנים יחסית. בכל זאת, מדובר בגיל שבו עדיין נמשכת הצמיחה הגופנית, ולכל פרוצדורה רפואית עלולות להיות השלכות לטווח רחוק. איש לא שש לדחוף לגופם של ילדיו חומרים שטרם נוסו ממושכות. ואולם נדמה שלמרות החששות, מדיניות של ניהול סיכונים מובילה למסקנה שהמעשה הנכון הוא לחסן.
למעשה, כל חיסון הוא ניהול סיכונים: כניסה לסיכון מיידי ומזערי, במטרה למנוע כניסה עתידית לסיכון משמעותי מאוד. איש אינו מכחיש את הסיכון המזערי, אך נתוני תמותת הילדים והתינוקות במאות השנים האחרונות מלמדים באופן מובהק שנכון לחסן. ילדים ספורים אומנם נפגעו בעבר מחיסונים, אך השיעור של אלה שניצלו בזכותם עולה עליהם אלפי מונים.
במקרה הנוכחי של חיסוני הקורונה ניהול הסיכונים קצת שונה, ולכן מעט מבלבל. מצד אחד, בטיחות החיסונים נבדקה לאורך טווח זמן קצר בהרבה מהמקובל. מצד שני גם הסיכון נמצא ממש מעבר לדלת, ואינו תרחיש עתידי גרידא. כמעט כל תופעות הלוואי המיוחסות לחיסון מופיעות בעוצמות רבות פי כמה אצל מי שחלו, והסיכון לחלות בקורונה, אם לא בגל הנוכחי אז בגלים הבאים, גבוה למדי. עד כה נדבקו בישראל למעלה מ־1.3 מיליון בני אדם. פחות או יותר, כל ישראלי שמיני נדבק עד היום בקורונה. זאת ועוד, שיעור הסיבוכים בקרב חולים גבוה בהרבה מהשיעור בקרב מתחסנים, הרבה יותר מפי 8, אולי אפילו פי 800. על כן, ניהול סיכונים נכון משמעותו להתחסן ולחסן, גם ילדים צעירים, על אף החששות שאין להדחיקם. למען ילדינו, הבה נחסן אותם.
דברים שרואים מכאן
בחודש אוגוסט 2020, לפני שנה וחודשיים בסך הכול, הציג יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד הצעת חוק שיזם: "חוק איסור כספים קואליציוניים, התש"ף־2020". ההצעה נועדה לבלום את הנוהג הפסול לכאורה, שלפיו עם אישור תקציב המדינה מאשרת הכנסת במקביל הקצאת כספים למטרות הקרובות לליבם של חברים בקואליציה, כדי להבטיח את תמיכתם בתקציב. מעל הדוכן לא חסך לפיד במילים כדי לתאר את שאט נפשו מהנוהג המדובר: "הקואליציה הגדולה, המכוערת, והמיותרת בתולדות המדינה רוצה את הכסף של אזרחיה ומחלקת אותו אחד לשני. הצעת החוק הזאת אומרת כך בפשטות – הכסף הזה הוא של אנשים שעבדו ממש ממש קשה, קמו מוקדם בבוקר,הלכו לישון מאוחר בלילה, שילמו מיסים גבוהים מדי בתקופה משברית. זה לא כסף של פוליטיקאים, זה לא יכול להיות כסף של פוליטיקאים. הפוליטיקאים בבניין הזה מתבקשים להסיר את ידיהם מכספם של אזרחי ישראל".
נאומו חוצב הלהבות של לפיד נשמע אז מרשים מאוד, אך למזלו חברי הכנסת לא השתכנעו והחוק נפל ברוב של 42 מתנגדים מול 21 תומכים. מדוע למזלו? משום שאילו החוק היה עובר, סיעת יש עתיד לא הייתה יכולה לבצוע לעצמה נתח כה משמעותי מהכספים הקואליציוניים שחולקו השבוע לקראת אישור תקציב המדינה לשנים 2021־2022. אכן, לא רק שממשלת בנט־לפיד לא חיסלה את נוהג חלוקת הכספים הקואליציוניים. למעשה היא אף הגדילה את הסכומים בעיצומה של "תקופה משברית". הרי הקורונה עדיין פה.
בעבר בוצעה העברת הכספים הקואליציוניים מתחת לרדאר. אך מאז שהתפוצצה פרשת ישראל ביתנו, ומנגנון השחיתות שנבנה סביב העברת הכספים נחשף, הוחלו כללי שקיפות על חלוקת הכספים. אולם אם חשבתם שהשקיפות תביא לצניעות, טעות בידכם. בפועל קרה בדיוק ההפך: בין חברי הכנסת והסיעות בקואליציה נוצרה מעין תחרות סביב הפניית התקציבים. כך, למשל, סיעת יש עתיד בת 17 החברים הצליחה לקבל הפעם יותר כספים קואליציוניים מאלה שקיבל הליכוד עם 30 חברים. השיאנים, לא תופתעו לשמוע, הם שני יוצאי מפלגת הבית היהודי בימינה, חברי הכנסת ניר אורבך ועידית סילמן, שיחלקו כ־50 ו־40 מיליוני שקלים, בהתאמה. מתברר שהקצאת כספים למטרות מגזריות היא דרך לא רעה לשכך כאבי בטן קואליציוניים.
למען האמת, השם הרע שיצא לכספים הקואליציוניים אינו מוצדק. חברי כנסת נשלחים לבית המחוקקים על מנת לקדם נושאים היקרים ללבם, והמנגנון של כספים קואליציוניים הוא אחת הדרכים לעשות זאת. לכן לא כדאי לעשות דה־לגיטימציה למנגנון הזה כשאתה באופוזיציה, כי יום אחד המפלגה שלך עלולה להשתלב בקואליציה ואז גם אתה תרצה לבצוע נתח מהעוגה השמנמנה הזו. עובדה.
האם נשמע בקרוב התנצלות מלפיד או מאנשי מפלגת העבודה, שהתנגדו אף הם נמרצות לכספים קואליציוניים כל עוד הם ישבו באופוזיציה? אל תהיו במתח.
למרות הכול, מצווה
החלטתה של תנועת בני עקיבא לצרף לשורות ההנהלה "רכז/ת אקלים וקיימות", שאותה פרסם עמיתנו יאיר קראוס, עוררה סערה זוטא במגזר הציוני־דתי. מתברר, ולא בפעם הראשונה, כי העיסוק בנושאי הסביבה נתפס בחלקים נרחבים של הציבור הדתי־לאומי כעניין שמאלני־פרוגרסיבי, שאדם דתי וימני ראוי שיתרחק ממנו. הזיהוי הזה לא נולד כמובן בחלל ריק. בעולם כולו יש חיבור מוזר בין סדר יום פרוגרסיבי ובין עיסוק מוגבר בסוגיות של סביבה וקיימות. כיוון שהמתח בין שמרנות ודת לפעילות סביבתית אינו ייחודי לישראל, לא צריך להיות מופתעים מההתנגדות בציבור הדתי והימני לסדר היום הסביבתי.
אולם, חוסר הנחת במגזר לנוכח סדר היום הסביבתי אינו מסתכם בתחושות עמומות של ריחוק, יש לו גם יסודות ממשיים יותר. הראשון שבהם הוא זיהוי של חוסר כנות בקרב מובילי הנושא הסביבתי־אקלימי. כך למשל, כאשר באים להטיל מס מטעמים סביבתיים לכאורה, נטפלים תמיד למקומות הקלים, אלו שפוגעים מעט באוכלוסיות חזקות והרבה באוכלוסיות חלשות. דוגמה טרייה לכך היא המס החדש על הכלים החד־פעמיים, אשר פוגע באוכלוסייה הכי סביבתית במדינת ישראל – הציבור החרדי. אין כמו הציבור החרדי להימנעות מטיסות, לשימוש בתחבורה ציבורית, לחיסכון בשימוש בחשמל ולעוד הרגלים רבים, חיוביים מאוד מבחינה סביבתית. אולם איש ממובילי המדיניות הסביבתית אינו לוקח את כל אלה בחשבון לפני ההחלטה להטיל מס שיפגע באופן משמעותי מאוד דווקא בציבור הזה.
לאי הנחת מחוסר הכנות מצטרפת אצל דתיים רבים התחושה שהסביבתנות, במיוחד בגילוייה העכשוויים, הפכה לדת חלופית. כמו ה"איזמים" הגדולים של המאה העשרים, גם הסביבתנות משמשת עבור חילונים רבים תחליף נטול א־לוהים לדתות ההתגלות. לדת הזו יש עיקרי אמונה שאסור לערער עליהם, חזון אפוקליפטי משלה, נביאי זעם ואף כוהני דת. האוחזים בדת הזו מקיימים את מצוותיה המעשיות באדיקות, ולא פעם מתעלמים מהשאלה הפשוטה אם הן באמת משיגות את המטרה שלשמה באו לעולם. מסתבר שגם מי שאינם מאמינים בהתגלות זקוקים לדת, והסביבתנות עונה עבור חלקם על הצורך הזה. אך מי שכבר קיבל על עצמו את עולה של דת אחת, איננו מחפש לעצמו דתות נוספות לצידה.
ובכל זאת, גם הציבור הדתי אמור להבין שהחשש לגורל הכדור שאנו חיים עליו אינו הזיה, ושגם עליו מוטלת החובה להתגייס למענו. סדר יום סביבתי מאוזן יותר ו"דתי" פחות באופיו, יוכל לדבר לליבו של המגזר הרבה יותר מהסביבתנות השולטת בכיפה. אומנם ישועתו של כדור הארץ לא תגיע מן הסתם מהמגזר הדתי, אך אין סיבה שהוא לא יתרום את חלקו הפעוט לטובת הנושא.
