ביום ראשון הקרוב תיפתח בגלזגו שבסקוטלנד ועידת האקלים הבינלאומית, שבה ידונו מנהיגי מדינות העולם בדרכי הטיפול במשבר האקלים. שלל מדינות ישלחו משלחות לוועידה, ובתוכן גם מדינת ישראל. אלא שישראל תשלח כ־140 איש לוועידה, מה שיהפוך את המשלחת כחול־לבן לשנייה בגודלה אחרי המשלחת האמריקנית. כן, מדינה שהיא פסיק זעיר מצד השפעתה על הזיהום העולמי, תשטוף את אולמות וחללי הוועידה בעברית בלתי פוסקת. ואיך יגיעו לשם אותם 140 איש? כמובן, בטיסה מזהמת. עד כמה מזהמת? לדברי המומחים, טיסה היא הפעולה השנייה המזהמת ביותר שיכול אדם לעולל לכדור הארץ. הראשונה, אגב, היא הבאת עוד ילד לעולם. לא סתם הצהירה עלמת האקלים העולמי, גרטה תונברי, לפני שנים אחדות כי לא תטוס יותר. אבל האקלימיסטים הישראלים, מתברר, קצת פחות מחויבים לעניין. כלומר, תחליטו: אם אכן מדובר בשעת חירום כה נוראית כפי שאתם מהדהדים יומם וליל, היינו מצפים מכם גם לפעול בעניין ולהפסיק לבצע את אחת מהפעולות המזהמות ביותר שיש. במקום זה, אתם מדברים על כלים חד־פעמיים אצל חרדים ועל חשיבות השימוש בקשים רב פעמיים. זה לא רק מגוחך אלא גם מאיר את כל הלהט האידיאולוגי באור מוזר ואופורטוניסטי משהו.
יש לי כמה וכמה חברות וחברים דתיות ודתיים שמעולם לא עזבו את ארץ ישראל. זה לא שהם פוחדים מטיסות. זה לא שלא מעניין אותם לראות את הטיימס־סקוור. להפך, הם מאוד רוצים לחוות את העולם. אבל מה לעשות, הם מאמינים באידיאולוגיה שלפיה ליהודי אסור לעזוב את ארץ ישראל, אז הם משלמים על כך מחיר. האנשים שטסים לוועידת האקלים בגלזגו – ולא בוחלים גם בטיסות אחרות כמובן – הם מהאידיאולוגים הכבדים יותר של משבר האקלים, ולכן הציפייה מהם שלא לטוס אליה במטוס מזהם היא הגיונית וסבירה. היא הגיונית עוד יותר אחרי משבר קורונה עולמי שהוכיח היטב כי אפשר לקיים ועידות, כנסים ומפגשים שבהם אנשים חשובים מקבלים החלטות הרות גורל כשכל אחד נמצא בביתו.
וכן, זה הרגע שבו צריך לדבר על הזהות הכמעט מוחלטת בין אנשי האקלים לשמאל. צייץ על כך השבוע ציוץ מושלם סמנכ"ל התוכן של רדיו תל אביב, רועי כ"ץ: "IN – תעשיית האקלים. OUT – תעשיית השלום. נותר זהה – חברי המשלחת". רבים בשמאל הישראלי חשים קרבה נפשית לאירופה הקרה והלא־מיוזעת, ומרגישים צורך עמוק להתעופף מהביצה הים תיכונית לכמה ימים של טיול ונופש ביבשת השלווה והרוגעת; או אם אפשר לטוס לשם בחינם אז לשלב גם כמה פגישות מעונבות שמארגנים "ארגוני שלום" למיניהם המתקיימות בארמונות צוננים וקלסיים. לחלקם יש גם קרובי משפחה וחברים שעברו להתגורר בברלין או בעיר מהוגנת אחרת. אלה גם אלה פשוט לא יכולים להרשות לעצמם להפסיק לטוס, כי החלטה כזו אומרת מבחינתם להישאר כאן, במידל־איסט הלוהט והמעצבן. כן, אתם צודקים, גם ימנים טסים לא מעט. אני אישית אוהב לטוס מדי פעם לגיחות לחו"ל. אבל אני לפחות לא מרגיש צבוע ביחס למשבר האקלים שאני מלבה בעקבות הטיסה. הם אמורים להרגיש צבועים. הם לא, כי את הדיסוננס הזה מנסים חלקם לפתור באמצעות התנפלות על כל מה שמזהם אבל לא ממש קשור אליהם או לא ידרוש מהם מחיר גבוה מדי. איפה הדוגמה האישית, חברות וחברים?
הזהות בין האקלימיסטים לשמאל מביאה בכנפיה גם מופעי צביעות מופתיים אחרים. השבוע הורעלו למוות 12 נשרים בנגב. ברשות שמורות הטבע והגנים טוענים שישנה סבירות של 99 אחוזים שמדובר במעשה שביצעו בדואים ובהסתברות גבוהה מאוד שעל רקע נקמה בפקח רט"ג שהשית קנס כלשהו או לחלופין במטרה לפגוע בסמל שלטון ישראלי. רק כתב הסביבה של מקור ראשון, יאיר קראוס, דיווח על כך. שאר כתבי הסביבה, כולם עם דעות שמאל מובהקות, אמנם דיווחו על המקרה אך טרחו להסתיר מקוראיהם את העניין הלאומני. כנראה שבמדרג הפרוגרסיבי נשרים מתים נמצאים מתחת לפגיעה אפשרית בתדמיתם של הבדואים. דוגמה נוספת: בקרבת היישוב עפרה יש כבר יותר מעשר שנים מתקן לטיהור שפכים שנועד למנוע הזרמת ביוב לוואדיות האזור. ומי הגיש עם הקמתו בג"ץ שגלגוליו השונים מונעים עד היום את הפעלתו? ארגון השמאל הקיצוני "יש דין". גם במקרה הזה לא תמצאו אנשי שמאל שמתנפלים על העניין ומנסים לשמור על הסביבה, כי במדרג שלהם יש חשיבות עליונה לעתירות בעלות פלסטיניות על קרקע מאשר הגנה סביבתית שאינה נוגעת ישירות למה שקורה בתל־אביב.
מיקי חיימוביץ, אחת מנשות הגנת הסביבה הפעילות בישראל, התראיינה השבוע בגל"צ והתייחסה בין השאר לגודלה של המשלחת העצומה ששולחת ישראל לגלזגו: "קצת השתגענו, אני חושבת, הלו". אז לא, מיקי יקרה. הם לא השתגעו בכלל, אותם 140 טסים לוועידת האקלים. הם פשוט קצת צבועים, וקצת לא יכולים להתנתק מהדיוטי־פרי והאווירה האירופית, וקצת מתעסקים בדברים שיותר נוח להם להתעסק בהם. אילו הייתה זו מלחמה על החיים שלנו ושל ילדינו, כפי שהם מתבטאים השכם והערב, הם היו נשארים כמוך בארץ ומוותרים על הטיסה הזו. אם היה מדובר בשעת חירום אמיתית, אני לא חושב שהם היו מרשים לעצמם להיות בצד הלא נכון של המאבק. העובדה שהם בכל זאת עולים על הטיסה לגלזגו בהמוניהם, מגניבה לראש מחשבה אסורה שאולי בתוך תוכם הם קצת מכחישי אקלים.
