כל מי שבני עקיבא היא חלק מהביוגרפיה שלו בעבר ובהווה, מרגיש חלק מהווי חודש הארגון: מי שנזכרים בערגה בתערוכות האיכותיות שהציגו לתפארת ערכים ודמויות מופת בעברה של הציונות הדתית, מי שסובלים מרעש ולכלוך כשכנים למבנה סניף, ומי שטורחים להביא סיר מרק מפנק למדריכים שנקרעים בסניף בימים ארוכים של שנת לימודים וחודש חברתי רב פעילות.
הזמנים השתנו ובימים אלו חלק ניכר מהחודש מוקדש להכנה לאירוע הסיום, אשר במרכזו מופעי השבטים. כחלק מאבולוציית חודש הארגון, שעברה תנועת הנוער בעשורים האחרונים, התפתחה לה מסורת של ריקוד שבטי לצלילי מוסיקה קצבית. בתוך כך, וכבר דובר בנושא לאורך השנים, סגולתו של האור האולטרה-סגול אפשרה העלמת דמותן של הבנות והכשירה את הריקוד השבטי. זו מערכה אחת בהיעלמותן של הצעירות בהצגת המסרים ששולחת תנועת הנוער אל הבנות והבנים, ותפיסת מקומן של בנות צעירות על במת התנועה.
לא פחות משמעותי מכך הוא היעדרן של צעירות על בימת השליחים. כאן מדובר בתוכן ובייצוגיות כאחד ובמסר חינוכי לעתיד. ה"שליח" הוא נציג בני עקיבא המגיע לסניף לכבוד שבת הארגון ומעביר לרוב מסרים ערכיים בנושא בני עקיבא, חודש הארגון והתנועה.
הבחירה שלא למנות שליחות (או ההימנעות מקריאה לשליחות), היא בעלת משמעות במערך המסרים חינוכיים, חברתיים ותורניים, לחניכי, מדריכי ובוגרי בני עקיבא. הימנעות מייצוג נשי במשימה זו מקבעת הפרדה בין ראויים ללא ראויות. היא מעמידה סימני שאלה לא מוסברים על יכולותיה של הצעירה ועל המשתמע מהיותה נוכחת מול ציבור חניכים ומדריכים.
בעוד צעירות תופסות את תפקידי ההנהגה כקומונריות מלאות אנרגיה ומחויבות לתנועה וילדיה, הן נעדרות בתפקיד הבוגרת החוזרת כשליחת התנועה לחודש השיא של השנה, חודש ארגון. מה הסיבה לתפיסת הצעירה כראויה לתפקיד הקומונרית ותפיסת השליחה כלא ראויה? מה יש בתפקיד הקומונריות שהוא מתאים, צנוע, מעצים, חינוכי, מוביל ואינו בהיותן בוגרות בכמה שנים, לאחר שתרמו את תרומתן לשירות המדינה, רכשו השכלה והמשיכו את התפתחותן האישית? האם זו תשובת האין ברירה? אין מסלול קומונרים, לכן אפשר להתפשר על קומונריות, אך שליחים יש בשפע, כך שרצוי להימנע משליחות?
הלוואי שכל הלך המחשבה המופיע כאן הוא קצר בתקשורת וכל האתגר הניצב בפנינו הוא לקרוא לבוגרות להיעתר להזמנות המגיעות לפתחן ולהופיע ברחבי הארץ בסניפים כשליחות הנהלה ארצית ולמלא את הנוער בערכי תורה ועבודה. הלוואי.
אך אם חלילה, אכן מתקיימת הדרה מגמתית של צעירות מתפקידי שליחות, צריך להבין את ההשלכות החינוכיות השליליות על מקומה של האישה כבעלת ידע תורני, חינוכי וחברתי, כמורת דרך, כמקור לימוד וכמעוררת השראה. צריך להבין כיצד פוגע מהלך זה בצעירות ובצעירים, בזוגות הבונים את ביתם המשותף ובילדים הגדלים בתוך מציאות זו. ואם כך הדברים, אז כדי להירתם בזריזות לטפל בתופעת הדרת השליחות.
העשור שלנו משופע בנשים לומדות תורה, מקצועניות, מומחיות תוכן חינוכי וערכי, בעלות יכולת מנהיגות, כריזמה ויכולת וורבלית. תפיסת מקומן של נשים אלו בדומה למקומם של גברים בעלי יכולות ותכונות דומות, הוא הבסיס לחברה עובדת ה', הרואה את מנהיגיה ומנהיגותיה באופן מלא ושלם. זו השעה לשלב נשים בתפקידי הנהגה בציבור הדתי, כרבניות וכמובילות רוחניות בבתי ספר, כמנהלות, כמשפיעות על סדר היום הציבורי וכמכריעות סביב שולחן מקבלי ההחלטות. בכלל זה, גם שליחות בני עקיבא בחודש הארגון.
קדימה בני עקיבא! זו תנועת הנוער הגדולה ביותר לציבור הדתי-לאומי וכוללת בתוכה אחוז די דומה של חניכים וחניכות, מדריכים ומדריכות, בוגרים ובוגרות. את האיזון המגדרי הזה יש להביא לידי ביטוי גם בהנהגת התנועה – מדריכים ומדריכות, קומונרים וקומונריות, רכזים ורכזות, מזכ"ל ומזכ"לית. בעתה אחישנא.
ה' עמכן.
