רבים הגיבו ברתיעה לדיווח על ספר שנכתב על ידי רב אלוף כוכבי בעת שירותו הנוכחי כמפקד צה"ל, אך אין לדעת מה היה הנימוק המוביל בהתנגדות זאת. האם החשש שהרמטכ"ל מזניח את תפקידו החיוני למספר שעות בכל שבוע, בעת שהוא פונה לדף ולעט, או סביר יותר למקלדת המחשב? ואם כך הדבר, אולי כבר אחזה חרדה שמא ביטחון המדינה נרדם במהלך עירנות הכתיבה, כך שאנו חשופים יותר מתמיד למזימות אויבינו.
מתנגדים אחרים חרדו בוודאי למשמעות האתית האפשרית: אולי כוכבי אינו מקפיד על ההפרדה ההכרחית שבין הידע הרב הנובע ממילוי תפקידו, לבין מה שהוא רשאי לשתף בו את הרבים. אלה אולי הדאיגו עוד יותר את עצמם וסברו שהרמטכ"ל "ימצא כבר" את הדרך לקבל את האישור המתאים לפרסומיו. ולבסוף היו בוודאי אלה שדאגו להיבט הכלכלי, וכבר סיכמו לעצמם בלחש: הנה בתוכנו עוד איש ציבור שאינו חס על כסף ציבורי, ותוך ניצול כוחו ומעמדו יכתוב ספר שיימכר ברחבי העולם ויעשיר אותו בהון עתק. כל זאת עד שהבהיר הרמטכ"ל עצמו שמדובר בספר האמור לפתח את סגולות ההנהגה של מפקדים בצבא, וכי הספר לא יראה אור לעת עתה.
איני יודע אם הבהרה זאת הקלה במשהו על הדאגנים החרוצים. נקודת המוצא שלי הפוכה לגמרי: מה טוב אם נזכה לרמטכ"ל שהוא איש ספר, ראשית כמובן כקורא, ואחר כך אם כשרונו יאפשר זאת, גם ככותב. נכון שתמיד קיים החשש, לפיו כותבי ספרים אינם מודעים לעובדה כי רק לאחר שהם עצמם נחשפים לספרות חשובה של אחרים, הם ראויים לפרסם ברבים את כתיבתם. אבל חשש מוצדק זה חל ביחס לכל סופר וסופרת. מפקד צבאי המבטא את עצמו בכתב הוא כמעט בהכרח אדם פתוח יותר, אשר מעסיק את מוחו בשאלות ותהיות החורגות מעבודתו השגרתית. הוא גם מסוגל ככל הנראה להתבטא ברוחב דעת ומילים רב יותר מהניסוח הצבאי המקובל. רובנו זוכרים משירותנו הצבאי את המבנה המקובע של מכתב צבאי, הכתוב פעמים רבות בסגנון של הוראות להפעלת מכשיר, יותר מאשר כמסמך המנסה לפתח עמדה מחשבתית. יש לשער שמפקד צבאי הנמשך ומסוגל לכתוב ספר שלם, גם אם לא מדובר בפרוזה או בשירה משני עולם, חורג בכך בהכרח גם צורנית ובעיקר תכנית מהניסוח הצבאי הצר והמכביד המקובל.
אבל היתרון ברמטכ"ל העוסק קמעה בכתיבה חורג מכל אלה. מסתבר שלמחשבות המעניינות והמקוריות ביותר שלנו אנו זוכים לא פעם להגיע דווקא כשאנו חורגים משגרת מעשינו. לא פעם במהלך חופשה אדם מגיע לתובנה מקורית ביחס לעבודתו, בשעה שבימי העבודה השגרתיים, מוחו אינו מגיע לשחרור ההכרחי המסוגל לספק רעיון חדשני. גם אנשים שומרי שבת מדווחים לעיתים שדווקא במהלכה, כשהם מנותקים מעיסוקים שגרתיים ומעיקים שונים, הם זוכים להבשלתו של רעיון משמעותי. אפשר להניח, שרמטכ"ל היושב לעיתים לכתוב משהו יצירתי ושונה, כל אחד על פי סגנונו ועומק יצירתו, משחרר כל מיני קשרים וקיבעונות בתודעתו ובכך משביח אף את תפקידו העיקרי כמפקד הצבא.
לכך מצטרפת נקודה נוספת. אנו זקוקים לאנשים החורגים במחשבתם מהתבניות המצופות ״והרגילות״. פעמים רבות מדי מנהיגינו למיניהם, כמו גם מובילי דעה, אומרים את אותם הדברים השטחיים, ואפילו את הנוסח כמעט אינם משנים. עובדה היא, שחברות הייטק שונות מנסות לגייס גם אנשים בולטים בתחום מדעי הרוח וזאת כדי להפיק מהם תובנות מעניינות.
מדעי הרוח אינם חיוניים רק לכשעצמם, וההתעמקות בהם מסייעת לשיפור התפקוד בעולם הטכני ובעולם המדעי. החלוקה הדיכוטומית בין תחומי הדעת השונים היא שטחית ומזיקה והכיוון המעניין ביותר מתבסס דווקא על ערבוב התחומים. יביטו החיילים והמפקדים ויראו מול עיניהם רמטכ"ל שלא רק נשקו מחובר בקביעות לבגדיו, אלא הנטייה ליצירה ולהגדרות חדשות מתרוצצת בקביעות במוחו.
לפני שנים רבות זכיתי לשמוע מיצחק רבין הסבר מעניין מדוע בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה העדיף את יגאל אלון על אבא אבן כשר החוץ. וכה אמר: אבא אבן הוא האדם המוכשר ביותר שלנו לייצג מדיניות קיימת, אלון מוכשר בניסיון ליצור מדיניות חדשה. רמטכ"ל שכותב ספר יידע לעניות דעתי לקרב טוב יותר בין עולמות ערכיים ויצירתיים שונים לבין ביטחון ואנושיות.
