החברה הישראלית קיימת שנים רבות, במהלכן היא הסתגלה והתרגלה לכל מיני תופעות. רק לאחרונה למדנו לחיות בצל מגיפה משוגעת ששינתה פה כמעט את הכל, התרגלנו לבירוקרטיה מתישה ומסרבלת כמעט בכל נושא, הטרדות מיניות מזעזעות אותנו פחות משהיה ראוי וגם מחיר הקוטג' כבר לא מוציא פה אנשים לרחובות. אבל ישנה תופעה אחת יחסית אזוטרית, שבאופן מדהים החברה הישראלית לא מצליחה להתרגל אליה והיא גברים בוגרים שבוחרים במודע שלא לקצץ את מחלפותיהם ולהסתובב ברחובות העולם עם שיער, ובכן, ארוך.
ייתכן שתצקצקו עכשיו ותחשבו שאני בוודאי מגזימה, אבל אני אומרת לכם, בדוק, החברה לא מצליחה להתמודד. בכמה תגובות לציוצים של אבישי בן חיים תוזכר העובדה שהוא בחור עם קוקו? איך תתארו את אילן לוקאץ' בכמה משפטים? איך תגיב בחורה שיציעו לה לצאת עם בחור שיש לו שיער ארוך? למה ברור שזה פרט שיציינו בפניה לפני? זה לא עובר חלק בגרון. נו, אני חותמת על זה.
מזה שנתיים כמעט שאני חיה לצד גבר ארוך שיער שכזה. לפני 15 שנה מסיבות השמורות עימו, הוא הפסיק להסתפר ומאז השיער שלו ארוך וגלי ויפה הרבה יותר משלי ואף מותיר אחריו שאריות מכובדות במקלחת וחוסר שביעות רצון ברור מצד הוריי. מדהים שההחלטה הזאת של אדם על גופו, שהיא בסך הכל טריוויאלית ולגיטימית, הפכה להיות הדבר הראשון שמתייחסים אליו כשהוא נכנס לחדר. הבחירה שלו לגדל שיער הפכה מקור לאינספור הערות למי שרוצה לעלוב בו או לעקוץ ("הנה הקוקו"). היא דרך לתאר אותו ("אוקיי, ישו הגיע אפשר להתחיל") וגם לצחוק איתו ("זה באורך השיער של אשתי"). הערות סרות טעם ברובן ומיותרות מאוד, שעוברות בשקט בעיקר כי הוא גבר. לו היה אישה… אוהו, לו הוא היה אישה, ההערות היו עומדות בגאון לצד מסמכים מהסוג שאלעזר שטרן מעדיף לגרוס.
מה אני אגיד לכם, זה עוד לפני ההערות שאני בעצמי מקבלת ביחס אליו. ממש מהרגע הראשון בו נודע דבר זוגיותנו ברבים ועד היום, אנשים מעירים ומשיאים לי בנדיבותם כמות עצות מרשימה בנושא. ובמה דברים אמורים? ובכן, לפחות חמש או שש פעמים הומלץ לי לספר אותו בלילה ללא ידיעתו "זה כמו שמשון ודלילה! זה יהיה רומנטי!", חברים, אני חוששת שלא קראתם את הסיפור שמה עד הסוף… מזהירים אותי שזה מעיד על חוסר בגרות וחוסר רצינות ושהגיע הזמן שהוא יפסיק עם זה. מבקשים שאדבר על ליבו. שואלים בלי בושה איך זה עובד במצבים אינטימיים "הדבר הזה" על הראש שלו (מדובר בשיער, גם לכם יש כזה, אבל תודה על הדאגה) ועוד ועוד פנינים ומרגליות. אין ספק העם היושב בציון התברך בחוסר טקט מרשים ומשובח בנושא.
לפני כמה זמן שאלתי אותו האם זה מפריע לו. "התרגלתי", הוא משך בכתפיו וענה בשיווין נפש, "ככה זה וזהו". ואני נזכרת איך פעם היינו יחד באירוע חברתי והוא נדהם מהאדישות שהפגנתי ביחס לאיזו הערה מחמיאה וסרת טעם הקשורה למבנה הגוף שלי שהעיר לי שם מכר רחוק. "ככה זה, מתרגלים" עניתי לו אז. והנה כי כך, זה בדיוק אותו הדבר. השנה היא 2021 ואין ספק שהתקדמנו שנות אור בכל הקשור למה לגיטימי ומה לא לגיטימי לומר לנשים. זה טוב וחשוב ואין ספק שנשים סובלות יותר מגברים והפגיעה בנו עמוקה יותר ורחבת היקף. אבל עדיין, אם הגענו עד לפה למה שעקומת הלמידה לא תהיה רב מגדרית ורב גילאית, ומה שאנחנו כבר יודעים שלא ראוי לומר לאשה, אולי נפסיק לומר גם לגבר, ועל אחת כמה וכמה לילדים ולילדות? לדעתי אנחנו בשלים לגדול לשם. ולכל מי ששואל אותי מעת לעת, לא, אני לא דואגת מה יהיה אם הוא ידבק בכינים.
