הרשת סערה אתמול (א') לאחר שידורו במוצ"ש של פרק "מפגש הזוגות" הראשון משניים, בעונה הנוכחית של הטראש-ריאליטי "חתונה ממבט ראשון". הסערה פרצה לאחר שהתברר כי בניגוד לעונות קודמות, מרבית המשתתפים בחרו להציג הצגה לא כנה של מצב הקשר הזוגי בו הם נמצאים. חלק מחוסר הכנות בא לידי ביטוי באופן מילולי, בעוד אצל זוגות אחרים שפת הגוף שידרה מסרים שקריים, אך בסופו של דבר היה ברור לכל צופה שמרבית המשתתפים באו למפגש כדי לעשות הצגה. בחלק מהמקרים המניעים היו טובים לכאורה, רצון לייצר הגנה הדדית זוגית, אך התוצאה יצאה מלאכותית במיוחד, כפי שהעיד ברומטר השיעולים של אחד המשתתפים.
מי שביטאה יותר מכולם את חוסר הנחת מהמצב שנוצר במפגש היא הפסיכולוגית יעל דורון. בשיחה שניהלה עם עמיתה להנחיה הפסיכולוגית של העונה, דני פרידלנדר, בחדר הבקרה, היא הביעה כעס של ממש על התנהלותם של חלק מהזוגות. לטענתה, ההימנעות של חלק מהזוגות מלפתוח את מצבם בכנות בפני חברי הקבוצה מהווה פספוס של הזדמנות חשובה למצות את ה"תהליך" אותו אמורים לעבור משתתפי התוכנית. אולם, האם מה שעוברים המשתתפים ב"חתונה ממבט ראשון" הוא "תהליך", או שמא מדובר בניסוי אכזרי בבני אדם כזה שסופו הרע ידוע מראש? דומה שהתשובה הנכונה היא השנייה.
אחד המתחרים החזקים על תואר שיר האהבה הישראלי היפה ביותר הוא השיר המוכר "תלבשי לבן", של הדודאים והפרברים. נעמי שמר, שכתבה וגם הלחינה אותו, לכדה בתוך השורות הקצרות כמה אמיתות פשוטות אך מדויקות על נפלאות האהבה, אחת מהן מגולמת בשורה "אני אבחר בך ואת בי תבחרי". בחברות מסורתיות הציפיות מזוגיות היו מוגבלות. בסופו של דבר מדובר היה במסגרת אנושים שנועדה להוות יחידה משפחתית בעיקרה. אם בתוכה נוצר גם קשר זוגי מחייה וממלא היה זה בונוס, אבל לא חלק מהדרישה הבסיסית. אולם, מאז פרצה המודרנה לחיינו השתנו הציפיות שלנו מזוגיות, והאהבה במובנה הרומנטי נכנסה חזק מאוד למגרש. כמה חזק? עד כדי כך שבלעדיה אי אפשר. אולם, כפי שציינה יפה מאוד נעמי שמר, אהבה צומחת על מצע של בחירה. קודם כל "אני אבחר בך ואת בי תבחרי", ורק אחר כך "נעשה חתונה ויהי חלקך עם הכלות". כאשר הסדר מתהפך, מה שאנחנו מקבלים באמת הוא לא חתונה ממבט ראשון אלא תאונה ממבט ראשון. שני זרים שמוצבים על מסלול התנגשות, ורק לעיתים נדירות המסלול הזה לא מביא אותם לתאונה חזיתית.
באחד הרגעים חסרי הכנות מחד אך מעוררי החמלה מאידך, מעידה אחת המשתתפות על היעדר רגש במערכת היחסים בינה ובין בן הזוג ששידכו לה, למרות ה"צ'ק ליסט" המלא, והמשיכה ההדדית. היא מייחלת לבואו של הרגש ולא מבינה מדוע הוא לא בא. אך למה הוא לא מגיע? הסיבה למרבה הצער פשוטה, הם לא בחרו זה בזו וזו בזה. איש מהם לא עמד לרגע ואמר לעצמו "וואו, אני רוצה אותה/ו". איש מהם לא הרגיש את הרצייה, ובעיקר איש מהם לא הרגיש רצוי. הם לא בחרו ולא נבחרו, אלא "נקלעו לסיטואציה". במצב כזה תצמח רומנטיקה של ממש רק בנס, ואלו, כידוע, לא קורים כל יום.
אז נכון, משתתפי חתונה ממבט ראשון לא היו מופת לאמינות וכנות בפרק האחרון. אולם השקרים הקטנים שלהם מחווירים מול השקר הגדול, שקר ההבטחה המופרכת שהובטחה להם להעביר אותם תהליך שבסופו סיכוי לזוגיות ואהבה. חוסר הכנות איננו נעוץ במשתתפים אלא בפורמט, ומי שצריך להסתכל במראה ולהתבאס אינם מי שהפכו לכלי משחק בניסוי אלא מי שהחליט להכניס אותם למציאות הבלתי אפשרית הזו.
