שמה של אראלה תלמי מוכר לפוקדי אולמות הקונצרטים, מעשרות שנות חלילנות סולו. כעת התפנתה לכתיבה, וספרה הראשון למבוגרים עוסק בפרשה היסטורית שגילה כגילה שלה בערך. תלמי נולדה בארץ בשעה שסבתה הייתה אחת מכ־1,600 המעפילים, נמלטי מרכז־אירופה בתחילת מלחמת העולם, שנלכדו בדרכם ארצה ונכלאו למשך ארבע שנים באי מאוריציוס שבדרום־מערב האוקיינוס ההודי. כסבתה של תלמי במציאות, גם הדמות הבדיונית ברומן העפילה וגורשה לאחר שילדיה כבר עלו לארץ.
מגורשי מאוריציוס עברו מסע ייסורים. ארבעה חודשים ארך מסעם הימי מאירופה ארצה, באונייה "אטלנטיק". מסע בתנאים איומים, תוך שצוות האונייה מרמה אותם ומוליך אותם סחור סחור. הם נתפסו סמוך לקפריסין ועמדו לעלות לאוניית הגירוש "פאטרייה". אלא שזו פוצצה בידי ההגנה. הניצולים מפאטרייה הורשו להישאר בארץ, אך אלה שטרם עלו עליה – רוב מעפילי אטלנטיק – נידונו להגליה אל האי הטרופי המרוחק. תנאי המעצר היו קשים, ולקראת הסוף אף הכו במקום סופת הוריקן ומגפת שיתוק ילדים. במהלך השהות שם, גורמי שלטון בבריטניה סברו שהמגורשים סבלו די והם אינם האויב ואפשר לשחררם; אך גברה ידם של גורמים אחרים שרצו שהדין ימוצה עם האומללים כדי להרתיע עולים בלתי־לגליים אחרים.
הספר שלפנינו מספר כל זאת בהרחבה, על דרך העלילה הבדיונית־למחצה. הוא מספק לקוראיו התוודעות חיה ונושמת לפרשייה היסטורית חריגה זו. הסיפור עשיר בפרטים, בחוויות ובצבע. נוסף על ההיכרות עם הפרשייה המסוימת הזאת ועם ההעפלה, הוא עוקב אחר מהלך מלחמת העולם השנייה, וזאת דרך עיניהם של המגורשים שהידיעות מגיעות אליהם. החפצים ללמוד היסטוריה בדרך סיפורית־עלילתית ימצאו בספר הזה את מבוקשם. הוא מציע שיעור עתיר ידע, רהוט, ציורי ומעורר הזדהות.
ועם זאת, החוויה האמנותית אינה שלמה. הרומן נחווה כשיעור היסטוריה בצורת סיפור מעניין, ולא כל כך כרומן היסטורי אורגני. אומנם המחברת משתדלת לתת לסיפור לדבר בעד עצמו, לא לנאום אלא לתת לדמויות לומר את הדברים, ואף נוקטת תחבולות נפוצות כגון שילוב מכתבים או הצבת אירוע משלהי העלילה בתחילת הספר. ועדיין, המאורעות מורצים לפנינו כדברים שקרו, כמעין דיווח, והעלילה היא בעצם הכרוניקה של פרשת מאוריציוס ומלחמת העולם.
הקורא מכיר את הדמויות ומתוודע לסיפוריהן המיוחדים, אך אין הוא נקשר באמת לשום דמות ואינו חווה לעומק מסע אישי־נפשי של מישהו. אפילו סיפור אהבה בין שניים מהמגורשים, המלווה את העלילה ומבקש לצקת בה עסיס רומנטי, נותר סטטי וחלול.
כותרת הספר, "לראותה בלבד", מתארת את התסכול של העולים שהגיעו בייסורים לשערי ארץ ישראל, ומיד גורשו משם לשנים ארוכות. גם הסיפור הוא מבחינה מסוימת "לראותה בלבד": המראות שהוא מציג מאלפים, אך חסרה בו ההפעלה הנפשית שרומן היסטורי עשוי לחולל אצל קוראיו באמצעות הדמיון הספרותי. ועדיין, לפנינו דרך טובה להכיר פרשה היסטורית, והתחלה נאה לקריירה השנייה של החלילנית הוותיקה.
