בסולם ההיררכיה הבלתי כתוב של תרבות ה-PC גל אוחובסקי היה במקום בטוח: הומו שנושא את דגל המאבק הגאה ומוציא אנשים מהארון כמעט בכוח. גיבור המהפכה. הוא אומנם תל-אביבי לבן אבל על כל פשעים תכסה נטייה מינית וכוח תקשורתי. בתחקיר שפורסם בתאגיד השבוע, נחשפו מעלליו לכאורה הכוללים אלימות מינית תוך ניצול כוחו ומעמדו, או כמו שנאמר שם: "הוא החזק והמפורסם והם לא. מי שעמד באומץ מול המצלמה שלנו יודע היטב מה זה לצאת נגד גל אוחובסקי בקהילה".
"יש לאנשים בקהילה גם חשש שסיפורים כאלו יוציאו שם רע לקהילה", אמר עמרי פיינשטיין מארגון תורנו, שחשף את הפרשה. כלומר, קדושת הגאווה הלהט"בית חשובה יותר מרמיסת אדם כזה או אחר ולכן עדיף שהנפגעים ישתקו. הציטוט הזה מגלם את כל מה שאותם אנשים ביקשו להשתחרר ממנו: דת, מסגרות והגדות לוחצות. הוא הזכיר אמירות של קהילות דתיות וחרדיות, כאילו אם לא נדבר על משהו הוא פשוט לא יהיה קיים, כאילו עצם הימצאותם של נפגעים מוכיחה שהדרך בעייתית ולא זה הצועד בה תוך רמיסת האחר – ומה לא עושים למען הדרך. ולא בכדי יש דמיון. את המסורת עתיקת השנים שלנו הם החליפו בדת חדשה וכוחנית שאין בה 70 פנים וגם לא שבע. מותר לחשוב בצורה אחת בלבד והיא שאנשים בעלי זהות הומוסקסואלית הם קדושים.
אך האמת התגלתה: בני אדם הם בני אדם, וגם הקדושים שהתרבות הפרוגרסיבית אוסרת לדבר בהם סרה – חוטאים. ועוד איך חוטאים, כי אותה תנועה שאוסרת לבקר את הקהילה הגאה, הפמיניזם או האדם שנולד למיעוט אתני כזה או אחר, משאירה אזורים שלמים של כוח לא מרוסן, קרקע פורייה לביצוע זממים. כשאין עין פקוחה והתחושה היא שהחוק והנורמות החברתיות נועדו לאנשים אחרים, פשוטי העם שלא מנופפים בצבעי הקשת, מותר הכול.
שתיקת הכבשים בדמות הצמרת שעטפה את אוחובסקי במשך שנים מצמררת ומוכיחה שהחשש של הנפגעים מפני חשיפה היה נכון. שר הבריאות, ניצן הורוביץ, המשתייך לקהילה הגאה ורואה עצמו נציגה בבית הנבחרים, עד עכשיו לא השמיע קול בנושא, לא ביקר את המיוחס לאוחובסקי, הוקעה? גינוי? גם לא, אפילו הבעת תמיכה בנפגעים לא הושמעה, נעלמו לו המילים. אולי עדיף ככה, כי השרה מרב מיכאלי שהתייחסה לפרשה בעיקר שיבחה: "טוב עשה גל אוחובסקי שהתפטר והתנצל". מתברר שפוגעים הומואים, שבכל זאת מתהדרים בדעות הנכונות, מספיק שיתנצלו ויתפטרו מאיזה תפקיד רשמי וזהו, הם כבר שוב מופת – הפעם לדמויות ציבוריו שסרחו.
ורק נשאר לתהות כמה נפגעים עוד יושתקו בדרך עד שמי שמייחס לעצמו נאורות וקידמה יבין שנטייה מינית, ייחוס או גזע לא מקנים לאדם חסינות, לא מפני החטא וגם לא מפני הביקורת.
