אחרי כמה ימים של שתיקה והתעלמות בחלק מגורמי התקשורת, פרץ לשיח הציבורי התחקיר של איילה חסון אודות זיקות הגומלין בין גורמים ברע"מ לבין בגורמים בחמאס בכירים ברצועת עזה. כשלעצמו מדובר בחדשה טובה, אבל הבשורות הרעות הן שהשיח כהרגלו נטוע בתוך דינמיקה פוליטית שמחמיצה להבין את ההקשר הכולל של התחקיר, ומכאן שגם את המשמעות האמתית העולה ממנו.
צריך להיות מאד ברורים ביחס למה שהוצג בתחקיר ולמה שלא: התחקיר מציג במפורש עדויות לקשרים הדוקים בין עמותה שפעלה מטעם מפלגת רע"מ לבין גורמי חמאס ברצועה. אלה קשרים שבמסגרתם נפגש בכיר חמאס ראזי חאמד עם ראזי עיסא, בכיר ברע"מ, ויותר מכך אף הועברו כספי תרומות של עמותת 48 לרצועה לתמיכה במשפחות יתומים ונזקקים שיש לשער כי מתוכם יצאו טרוריסטים לפגע בישראלים. עם זאת, חשוב לציין שהתחקיר מתייחס לשנת 2019, כלומר לתקופה שקדמה למשא ומתן הקואליציוני בין רע"מ לבין נפתלי בנט ויאיר לפיד ובמקביל גם לבנימין נתניהו בעקבות בחירות מרץ 2021. יותר מכך, אין שום עדות להעברת "כספי משלם המיסים" הישראלי דרך העמותה לחמאס או כספי סיוע "רשמיים" שהגיעו בעשור האחרון ביוזמת ממשלות הליכוד מגורמים מוסדיים במגזר הערבי כמן רשויות ערביות מקומיות לידיים חמאסיות או לאותן משפחות נזקקות כפי שהוצג בחלק מטענות שהועלו בעקבות התחקיר.
ראשי רע"מ, בדגש על מנסור עבאסר שהתראיין לכלי התקשורת בעקבות התחקיר, ניסו לצמצם את משמעותו והאשים את הליכוד בהתנפלות מכוונת על רע"מ אשר אינה עולה בקנה אחד עם הפלירטוט שהתנהל בין הליכוד וביניהם לאחר הבחירות האחרונות – בבחינת הפוסל, במומו פוסל. כל זה טוב ויפה, וגם כנראה קצת נכון, כי ההיפוך בעמדת הליכוד כלפי רע"מ ושיתוף הפעולה הפוליטי של הממשלה הנוכחית עם גורמים בפוליטיקה הערבית אינו יכול לטשטש את העובדה כי יסודות השינוי שהתחולל ביחסי המגזר הערבי עם המדינה והפוליטיקה היהודית רשומים על שמו של הימין, וקונקרטית על שמו של נתניהו.
בעשור האחרון נרקמה מערכת יחסים פונקציונאלית-תועלתנית אבל חשובה בין הימין ובין הפוליטיקה הערבית שהתבססה על הנוסחה או העיקרון של כלכלה תמורת אידיאולוגיה. בבסיסה עמד מהלך לשילוב הכלכלה הערבית בכלכלה הלאומית שגם קיבל ביטוי בהחלטה 922 על העברת יותר מעשרה מיליארד שקלים למגזר הערבי במסגרת תוכנית חומש רב שנתית. בבסיס היוזמה עמדה לא רק טובת המשק והאפשרות להעלאת התוצר הלאומי דרך שילוב כלכלי של הערבים, אלא גם החתירה למיתון האקטיביזם הלאומי והדתי של גורמי המגזר שהגיע לשיאו הן עם פרסום מסמכי החזון הערביים בשנת 2006 והן בהסתה הפרועה של הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית בראשות השייח' ראא'ד סלאח.
מודל "השלום הכלכלי" שנועד להמיר אידיאולוגיה ברמת ואיכות חיים קם על רגליו ולמעשה הוא זה שהניח את היסודות גם לתחייה של מפלגת רע"מ, שלקחה אותו כמה צעדים קדימה והפכה אותו ממודל מוכחש למודל מוצהר. זהו המודל שלא רק דחק את הרשימה הערבית המשותפת והכניס את רע"מ לכנסת אלא יצר את התנאים לעסקה הפוליטית בין עבאס לבין בנט-את-לפיד. זו עסקה שזיכתה את רע"מ בהשתתפות קואליציונית ובמיליארדים של שקלים למגזר הערבי אבל התנאים הבלתי כתובים של העסקה היו ברורים לחלוטין: כלכלה – in, אידיאולוגיה – out, ובמילים אחרות כפי שגם מנסור עבאס חוזר ואומר: שותפות על בסיס אזרחי-כלכלי תמורת עמעום העיסוק הערבי בסוגיות זהותיות הנמצאות בליבת הקונפליקט בין יהודים וערבים בישראל.
מדובר במהלך כזה שמקופל בו ויתור עמוק וקשה מבחינת רע"מ כמפלגה שבמשך שנים החזיקה אמנם בגישה פוליטית המשתלבת בישראל בניגוד לאחותה "הצפונית", אבל גם בתפיסות אסלאמיות המשותפות לתנועות אחים מוסלמים נוספות במזרח התיכון כמו חמאס. פה בדיוק קבור הכלב בתחקיר של איילה חסון: התחקיר חושף את חומרי הגלם מהם עשויה רע"מ ובמסגרת זו את יסודות המעשה הפוליטי-אידיאולוגי של ומעורר את השאלה הנוקבת – "היהפוך הכושי עורו ונמר חברבורותיו"? במילים אחרות, האם רע"מ יכולה לעמוד בעסקה העקרונית של כלכלה תמורת אידיאולוגיה? האם היא יכולה להמציא את עצמה מחדש ולנטוש כליל את מקורות הזהות הרעיוניים שלה ולהתמסר לחלוטין לעשייה שכל כולה יושבת בתוך הממד האזרחי-כלכלי? והאם הניסוי הגדול של "השלום הכלכלי" אינו תלוי על כרעי תרנגולת?
זו שאלת מיליון הדולר שהתחקיר מציף אבל אינו משיב עליה וגם ברור מדוע אינו יכול לעשות זאת. עם זאת, התחקיר בהחלט מראה לנו את הדרך הארוכה והלא פשוטה שרע"מ צריכה לעבור כדי לעמוד בתנאי העסקה ומדובר במסע הכרוך בנכונות להפסקת מיני פעילויות דוגמת אלה שנחשפו כמו העברת כספי תרומות לרצועה וכמובן ניהול קשרים שוטפים עם אויבי המדינה. אם עבאס רוצה, כפי שהבליט בראיונות האחרונים, שהציבור היהודי ייתן בו את אמונו ויסתכל קדימה על הזדמנויות לקירוב בין יהודים וערבים ולא אחורה, הרי שהוא יצטרך להיגמל מאותם הרגלים רעים שאפיינו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של רע"מ להיפרד ממה שהגדיר עד עתה את המפלגה. אחרת הוא יוכיח את מה שהוכיחו אחרים לפניו, שבמזרח התיכון אף אחד באמת לא משתנה ועקרב תמיד ינהג כעקרב.
