האם מילים באמת מכתיבות את דעותינו?

"טוב שהצלחנו לכתוב בכל כך הרבה טפסים רשמיים 'הורה 1' ו'הורה 2' במקום 'אבא' ו'אמא'. זה הרבה יותר מכיל".

– "זה באמת מצוין! ולא צריך להקשיב לכל האולטרה־נאורים במחנה שלנו שמעקמים את הפרצוף…"

"רגע, פספסתי את זה. למה שמישהו נאור יעקם את הפרצוף?"

– "אתה יודע, נו, רש"י בספר בראשית אומר שהמילה 'הורה' היא מלשון היריון. המילה הזו מעלה אסוציאציה לאישה הרה, סליחה: הריונית, ולכן מדירה זוגות לא הריוניים".

"לא חשבתי על זה, אבל הם דווקא צודקים. שמע, נפלנו כאן. בוא נחפש מילה אחרת. מה לגבי 'אפוטרופוס בוגר על פי החוק 1' ו'אפוטרופוס בוגר על פי החוק 2'?"

– "ארוך מדי".

אז פשוט 'אפוטרופוס 1' ו'אפוטרופוס 2'?".

– "למדת קצת על ההיסטוריה של האפוטרופסות? זה מושג מדיר, גזעני ומיזוגני. בעבר מונו אפוטרופוסים לנשים, לעבדים ולמתמודדי נפש. לאפוטרופסות יש עבר של ניצול מרושע. תצטרך להצמיד אזהרת טריגר לכל טופס".

"שמע, אולי צריך איפשהו למתוח את הגבול. למי אכפת מכל זה? מה זה בכלל משנה? זו רק מילה. מי שלא אוהב אותה יכול למחוק בקו, או פשוט להתעלם. בינינו, אני יתום, ואף פעם לא הפריעו לי טפסים שכתוב בהם 'אבא'. לא הטפסים הרגו את אבא שלי. המציאות חשובה יותר מהמילים שמתארות אותה".

– "אתה שומע את עצמך?! מה שאתה אומר שומט את הבסיס מתחת לעצם הטיעון שלנו, שחייבים לטהר מכל ביטוי שאינו לרוחנו את הטפסים והשפה והדיבור והרדיו והפייסבוק. מילים הן עניין גדול. המילים הן הכול".

"רגע, אבל הרי זה מה שאנחנו טוענים כלפי אלו שמתעצבנים על הטפסים הנאורים החדשים: מה אכפת להם, אלו רק מילים, איזה קטנוניים הם, עד כמה הם ראויים לגיחוך".

– "טוב, זה סתם דבר שאנחנו אומרים, ומקווים שאף אחד לא יתפוס אותנו בסתירה הפנימית הזו: אם זה כל כך לא חשוב, למה אנחנו עצמנו אובססיביים לשינויים הללו. בדרך כלל אנשים לא שמים לב".

"אתה באמת משוכנע שכל זה כל כך חשוב? הטענות שלנו ושלהם על השפה? שבאמת האטימולוגיה והדקדוק ותולדות המילים ומשמעותן המילונית קובעים וקובעות את הדעים והדעות שלנו? אולי באמת כולנו – משני הצדדים – נכנסנו לסחרור מטורף עם השטות הזו? אתה יודע, השפה הכי שוויונית בעולם מבחינה מגדרית היא פרסית. זה לא שיפר במילימטר את מעמד הנשים באיראן".

– "אתה גולש כאן במדרון חלקלק. אעמיד פנים שלא שמעתי את ההרהורים הגזעניים הדכאניים והמיושנים האלה".

"סליחה, נסחפתי לרגע. בוא נחזור לענייננו. אז לא 'הורה' ולא 'אפוטרופוס'. מה לגבי 'משגיח'?"

– "דוסי".

"'מפקח'?"

– "כוחני".

"'אחראי'?"

– "מוסרני".

"יש לי! 'מנטור'!"

– "השתגעת? אתה לא זוכר מי היה מנטור המקורי, מהמיתולוגיה היוונית? הוא היה החונך של טלמכוס, שעזר לו לפגוע בחופש המיני של אמו, פנלופה, ולדחות את כל המחזרים שלה, בטענה הדכאנית שהיא צריכה להיות 'נאמנה' ל'בעלה' אודיסאוס. אותו נכניס לטפסים שלנו?!"

"מי בכלל זוכר את ההיסטוריה העתיקה הזו?"

– "שוב אתה?! זה מדרון חלקלק! אתה שומט עם הטיעונים הסבירים הללו את כל הבסיס לג'יהאד הבלשני שלנו".

"אז מה נעשה?"

– "בוא נחשוב באופן שיטתי. הייתי רוצה לראות ביטוי כפול, נשי וגברי. צריך שהוא יהיה קצר וקליט. ואם אפשר, שגם לא יהיה עברי במקורו, כדי לא להדיר את שאינם יהודים. הייתי שמח לצמד מילים שמקורו באיזו שפה שמית, מזרח־תיכונית".

"אני יודע! שמע, אתה יודע איך קוראים להורים בארמית? 'אמא' ו'אבא'. זה שוויוני, קצר, קליט, פשוט ושמי".

– "'אמא' ו'אבא'! נהדר! בוא נכתוב על זה עצומה".

"חשבת פעם כמה כוחנית המילה 'עצומה'?"