השפל החדש שרשם השבוע הדולר, בא בדיוק בזמן לחובבי השופינג מעבר לים. חודש נובמבר, עמוס חגי הקניות המקוונים, נפתח בהתחזקות השקל והיחלשות הדולר לרמה הנמוכה ביותר זה כעשרים שנה. אבל המציאות שגורמת לחובבי הקניות לחגוג, יוצרת כאב ראש לא קטן ליצואנים במדינת ישראל.
התחזקות השקל פוגעת ביצוא הישראלי. היצואנים מקבלים את הכנסתם בדולרים, שערכם נמוך, אך את ההוצאות, ובעיקר את השכר לעובדים שלהם, הם משלמים בשקלים, שערכם גבוה. כך ההכנסה שלהם הולכת ונשחקת, ובשלב מסוים, כשהפגיעה הופכת לחמורה, היא עלולה להביא לגל פיטורים, סגירת מפעלים או העתקתם לחו"ל.
אומנם חלק גדול מהיצוא הישראלי הוא בענף ההייטק, ומכיוון שמדובר בענף עתיר הון עם מכירות גדולות ושולי רווח גבוהים, הוא מצליח בינתיים לשרוד את ירידת ערך הדולר. הבעיה היא שמצבם של ענפי יצוא אחרים גרוע הרבה יותר, וגם בענף ההייטק השחיקה הולכת ומתעצמת.
כדי להילחם בהיחלשות הדולר ולסייע ליצואנים, בנק ישראל מגדיל את יתרות המט"ח שלו שרובן בדולרים. כאשר יש ירידה חדה בשער הדולר, שעלולה לפגוע בתעשייה, הבנק המרכזי רוכש דולרים בשוק, מגדיל את הביקוש לשטרות הירוקים ובכך מעלה את ערכם.
זו אמנם לא הסיבה היחידה ליתרות המט"ח, אבל אחת המרכזיות שבהן. בנק ישראל עושה זאת כבר תקופה ממושכת. למעשה ה"הצטיידות" בדולרים נמשכת שנים, אך מסע הרכישות הזה בולט במיוחד בשנה וחצי האחרונות, על רקע היחלשות הדולר. כך לדוגמה, בשנת 2007 עמדו היתרות על 28 מיליארד דולר בלבד. בפברואר 2015 הן כבר הגיעו ל־85 מיליארד דולר, ושנתיים אחר כך הן טיפסו ל־103 מיליארד. בתחילת 2020 הסכום כבר הגיע ל־126 מיליארד דולר, ובסוף ספטמבר השנה הסכום זינק לשיא של כל הזמנים: 204 מיליארד דולר. זינוק של יותר מ־60% בתוך שנה וחצי.
מדוע בנק ישראל מחזיק בכל כך הרבה דולרים? מלבד הצורך לתמוך ביצואנים, סיבה מרכזית נוספת היא "מילוי המחסנים" במטבע חוץ לצורך חיזוק האיתנות הכלכלית של המדינה בעיתות משבר. בתרחיש כגון מלחמה, משבר כלכלי עולמי או כל קטסטרופה אחרת, עלול המטבע המקומי לחוות פיחות חריף – ערך השקל יורד, ומנגד ערך הדולר עולה.
המשמעות במקרה כזה היא שמדינת ישראל תצטרך לשלם הרבה יותר כדי לכסות את החוב החיצוני שלה. בדומה למדינות רבות אחרות, ישראל מגייסת כסף באמצעות לקיחת הלוואות. רוב ההלוואות הללו נלקחות בדולרים ומוחזרות בתשלומים לאורך שנים. מטרת היתרות הדולריות שמחזיק בנק ישראל היא לסייע במימון החוב הזה, ובנוסף לאפשר המשך יבוא סדיר למשך מספר חודשים במקרה של פיחות חד בשקל. "הר הדולרים" משמש למעשה כנשק לאירועי קיצון בידי הבנק המרכזי.
אלא שהמדיניות הזו הביאה אותנו עד הלום, להר של 204 מיליארד דולר. די אם נסתכל על הירידה בשער הדולר בתחילת השבוע – אחוז וחצי של פיחות בדולר הוריד כמעט 10 מיליארד שקל משווי יתרות המט"ח של בנק ישראל. למרות עצמאות הבנק המרכזי, זה כמובן לא הכסף הפרטי של בנק ישראל אלא כסף ציבורי.
נראה שחלק מהקמעונאים חיכו להחלת המס על מוצרי החד־פעמי, קצת לפני ייקור השתייה הממותקת, ומבחינתם זו הזדמנות "לתפוס טרמפ" ולהעלות מחירים
רק לפני שבועיים פרסם מבקר המדינה דו"ח שלפיו רמת היתרות בבנק ישראל גבוהה מהרמה הרצויה בכמעט 70 אחוזים. על פי הדו"ח, עלייה מעל הרף העליון מגדילה את חשיפת הבנק המרכזי לפיחות במטבעות שבהם מוחזקות היתרות. פיחות כזה מתורגם להפסדים לא ממומשים בערך היתרות, שפוגעים באמינות המוסדית של הבנק המרכזי ועלולים להשליך על המשק כולו.
לא פלא אפוא שדווקא השבוע, כשהדולר התרסק והגיע לשפל חדש, היה נראה כי הבנק המרכזי אינו ממהר להיחלץ לטובת היצואנים ולבצע רכישות. אולי רצו שם להראות לכל המבקרים: לא רוצים שנתערב? בבקשה, תמשיכו לראות את הדולר מתרסק.
אלא שלמען האמת, היכולת של בנק ישראל לנסות ולווסת את שערי המטבעות מוגבלת מאוד. הגורמים הכלכליים שמובילים בתקופה האחרונה להתחזקות השקל (כגון ההשקעות הזרות הרבות הזורמות לישראל, והאופטימיות בתחזית הצמיחה) ובמקביל לירידה בערכו של הדולר, גדולים בהרבה מכל פעולה שתינקט. לדברי הכלכלנים, אם המגמות הללו יימשכו נראה שנצטרך להתרגל בעתיד הקרוב לרמה שתנוע סביב 3.10 שקלים לדולר.
לא גזרה משמיים
בזה אחר זה התבטאו השבוע בעלי רשתות השיווק הגדולות והכינו את עם ישראל לעליית מחירים. "אל תגידו לא ידענו. ימים קשים לפנינו, אפשר להגיד שלפנינו ממש צונאמי של עליות מחירים", כתב בפייסבוק לפני מספר ימים מנכ"ל רשת ויקטורי אייל רביד. מחירי המוצרים כבר החלו לעלות. נראה שחלק מהיצרנים והקמעונאים חיכו להחלת המס על מוצרי החד־פעמי, קצת לפני ייקור השתייה הממותקת, ומבחינתם זו הזדמנות "לתפוס טרמפ".
במשך שנים מעלים הקמעונאים, בעלי רשתות השיווק הגדולות, את מחירי המוצרים עוד קצת ועוד קצת, וכעת יש להם אמתלה להעלות יותר. הרווחיות נותנת את אותיותיה גם בעליית מחירי המניות של הרשתות. רק לאחרונה השיקה הבורסה מדד חדש, לאור ההצלחה המסחררת – מדד רשתות השיווק. רשתות המזון הגדולות מהוות יותר מ־60% מהמדד הזה.
אין שום סיבה שהציבור יגדיל את הרווחיות של החברות בייקור סל המוצרים שלו. בדיוק לשם כך אמורה להיות רגולציה ואחריות של משרד הכלכלה, אבל גם אחריות שלנו, בהתנהלות נבונה כצרכנים. גם הטענות שאנו חוזרים ושומעים בתקופה האחרונה על עליית מחירי התשומות, הזינוק במחירי הסחורות וקפיצת מחירי ההובלה – לא אמורים לייקר משמעותית את מרבית המוצרים. אי אפשר להתעלם בכך שבדיוק בזמן הזה, כפי שראינו, השקל התחזק בצורה דרמטית לא רק מול הדולר, אלא גם מול האירו ושאר המטבעות. התחזקות השקל אמורה למתן ואף לאפס את עליות המחירים של המוצרים וחומרי הגלם המיובאים. אסור לקבל את ה"דרישה" לעליות מחירים כגזרה משמיים.
