בשנים האחרונות נראה שאי אפשר להגיע לשבת הארגון בלי לדבר רגע על האולטרה סגול, על ההדרה, על הדיכוי, על הצניעות – לכולם ולכולן יש מה לומר בנושא. בעד או נגד. מטבע הדברים השיחה עוסקת בבנות, בחוויה שהן עוברות ובמסרים הלא סמויים בעליל שהן מקבלות לגבי הגופניות והמיניות שלהן. אבל בואו נדבר רגע על הבנים, אלה שנמצאים הרחק מאור הזרקורים, אבל מושפעים באופן עמוק ממה שקורה בזירה של חברותיהן לשבט. מה בעצם נאמר לנערים הצעירים שמתבוננים בבנות המחוללות בחשיכה? מה נאמר לאחים שבאו לצפות בהופעה, ואפילו לאבות שמצטרפים? המסר הוא חד משמעי: כל אישה מפתה כל הזמן וכל גבר נמצא תדיר במצב של הרהורי עבירה. זה מה שאנחנו רוצים ללמד את ילדינו?
מפרקי הפתיחה של ספר בראשית עולה בבירור שהקב"ה ברא שניים – גבר ואישה, שניים הנקראים 'אדם', שיש ביניהם דמיון ושוני. ההבדל מתחדד מאוד עם הגירוש מגן העדן ולנוכח העונשים הנפרדים: בעוד שהגבר עתיד לעבוד בזיעת אפיו להוציא לחם מן האדמה, הרי שעל האישה נגזר כי: "בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ" (בראשית ג' ט"ז). אלא שעל גבי הנדבך הזה, שהוא גילוי רצונו של הקב"ה, נבנו עוד קומות שהאנושות יצרה כשביקשה להגדיר מהי נשיות ומהי גבריות, הנה כמה מהן: נשים נוטות לרגשנות וגברים לחשיבה רציונלית; העדינות יפה לנשים בעוד שהחספוס הוא תכונה גברית; נשים מחושבות ולגברים יש נטייה לנטילת סיכונים וכן הלאה. בלשונה של האקדמיה מכונה קומה זו 'הבניה חברתית' – אותה שכבת זהות שאיננה מולדת אלא מעוצבת על ידי הנורמות המקובלות. השאלה המתבקשת אם כך היא היכן זה קורה? היכן מתחוללת אותה הבניה בה מלמדים בנים ובנות- מהן הזהויות הנשיות והגבריות הראויות.
ישנם מקומות בהם ההכוונה או ההסללה לזהות נשית וגברית היא ברורה- בצבא, בעולם התעסוקה, בקופת חולים או בתחרויות ספורט. כעת, ניתן להוסיף לרשימה זו גם את הופעות האולטרה סגול של שבתות הארגון, המעצבות את הזהות הנשית, אך לא פחות מכך את הזהות הגברית כנתונה כל העת תחת סכנת הפיתוי המיני. ופה צריך להעיר הערה נוספת: כולנו מונעים על ידי דחפים ויצרים, אלא שהיצרים האלה לא פועלים עלינו תמיד באותו האופן. לאנשים שונים ישנם דחפים שונים, וישנם גם הבדלים הנובעים מזמן ומקום בחיים. אי אפשר לדבר על אף יצר באופן כוללני ואחיד, ויצר המין כלול בתוך זה. העניין הוא שתופעות כמו ריקודי האולטרה סגול משטחות את היצר הזה, מכניסות אותו לסד של ייצוג אחיד שפועל על כולם באופן זהה: כל בת המחוללת על הבמה היא בבחינת פיתוי וכל בן היושב בקהל מתקשה לשלוט בהרהורי העבירה התוקפים אותו. זה מה שאנחנו מלמדים את הבנים הצעירים שלנו באולמות הסניפים ברחבי הארץ בסוף השבוע שהוא אחד משיאי השנה בתנועת הנוער הפופולרית ביותר של הציונות הדתית. בעיניי זה עצוב מאוד.
