אם מחפשים רגע אחד בפרק ששודר אמש בסדרה 'צדק צדק תרדוף' של הממחיש את הבשורה של בית המשפט הקהילתי, אפשר למצוא אותו בשיח שמתקיים בין אושר חדד, לשופטת אילנית אימבר. "אני לא רגיל לעמוד ככה מול שופטת כל כך קרוב". אומר חדד לשופטת, ואימבר מצדה מפרגנת: "אני ממש לא הכרתי אותך היום. אתה פשוט נראה מצוין". חדד, צעיר בן 23 מעפולה הורשע בעבירות התפרצות וגניבה ובמקום עונש מאסר הוא עובר תהליך שיקום וגמילה מסמים בכפר מלכישוע. הוא רק אחד מהעבריינים המשוקמים שאחריהם עוקבת הסדרה של אייל בלחסן (כאן 11). הסדרה, בת השלושה פרקים, (אמש שודר הפרק השני), מביאה את סיפורו של בית המשפט הקהילתי שבהליך חדשני מציע לעבריינים שיקום בקהילה, כתחליף למאסר.
לצד חדד, הכרנו את סיפור ההצלחה של אשר וענת וקנין, זוג בגיל ארבעים, הורים לשישה ילדים. אשר שגדל במצוקה קשה, נעצר פעמים רבות בגין עבירות רכוש. תכנית השיקום של בית המשפט הקהילתי מנעה ממנו מאסר ואפשרה לו ללמוד ולרכוש מקצוע. הוא מספר בהתרגשות איך לראשונה בחייו ילדיו רואים אותו לומד. ענת אשתו שמכירה אותו מגיל 14 מעידה שמעולם לא פגשה מישהו שהאמין בבעלה והעניק לו הזדמנות ללמוד ולהשתלב בעולם התעסוקה.
אבל לא הכול ורוד בסדרה. לצד הסיפורים של חדד ושל וקנין יש גם את הסיפור של ליז אלחייני, אם צעירה לשלושה ילדים שהורשעה גם היא בעבירות רכוש. אלחייני לא ממש משתפת פעולה עם תהליך השיקום שנשלחה אליו. היא לא מגיעה לפגישות, וממשיכה להזניח את ילדיה ולצאת לבלות ולשתות. גם ליוסף נזרי, צעיר בן 24 שהורשע בהונאה בכרטיסי אשראי קשה עם חלקים בהליך השיקום. "הם לא מבינים ולא מכילים אותי", הוא מתלונן בפני אלי מעמותת על"ם שמבקר אותו בביתו. אלי מסביר לנזרי – בית המשפט הקהילתי מחייב אותך לחיות את העתיד שלך ולא רק את ההווה.
מערכת המשפט היא אחת המערכות הפחות ידידותיות לתקשורת. חוק בתי המשפט קובע כי "לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט", ושופטים מכהנים גם אינם מתראיינים. ב'צדק צדק תרדוף', בית המשפט פותח באופן חריג את שעריו למצלמות, ומאפשר לצלם דיונים הנערכים מתוכו, ולתעד את צוות בית המשפט הקהילתי המלווה את הנאשמים לאורך שלבי השיקום.
הסדרה מלווה גם את הפרקליטים, הסניגורים, קציני המבחן והעובדים הסוציאליים ששותפים לתהליך השיקום, אבל אין ספק שהחידוש שלה הוא השופטים שעל המסך. החשיפה שלהם למצלמה עושה אתם חסד. הקירבה הפיזית ביניהם לבין העבריינים, והאמפתיה שהם מגלים כלפיהם רוב הזמן, משנה לטובה את התדמית המרוחקת והמנוכרת שנוצרה עם השנים ללובשי הגלימות בהיכלי המשפט.
