פתח מילוט ימינה: האם רפורמת הכשרות תצליח למשוך מצביעים?

ההישג הכי חשוב של מתן כהנא הוא יחסי הציבור שעשה למשרד הדתות. המשרד הזניח ברחוב כנפי נשרים 7, שאיש לא רצה להתקרב אליו, סמל של עולם ישן ועסקנות דתית־חרדית ותו לא, הפך בזכותו בארבעת החודשים האחרונים לאטרקציה. מי היה מאמין? כולם מבינים שקורה שם משהו מעבר למאבקים על כשרות וגיור, שגם הם הפכו לפתע לסיפור מרתק.

הסיטואציה הפוליטית, הדתית והאישית המיוחדת מאפשרת לכהנא לזעזע את עולמות הדת והמדינה. חרדי לא היה עושה את זה. חילוני לא היה נכנס לזה. כהנא, איש דתי־לאומי, לובש ציצית, מתפלל שלוש פעמים ביום ומגדיר את עצמו כ"שמרן הלכתי", הגיע למקום שבו הוא יכול לבצע מהפכים ואפילו לזכות בתמיכה, וגם המתנגדים הדתיים שלו (לא כולם) עדיין יהיו מוכנים לשמוע, לקיים דיון ואפילו להסכים.

רפורמת הכשרות שנכנסה לתקציב המדינה מייצגת היטב את היחס לכהנא. החרדים פוסלים את הרפורמה שלו מכול וכול. מבחינתם כהנא הוא המן הרשע, אנטיוכוס רפורמי שראוי לסקילה בדיוק כמו הרב גלעד קריב. גם החרד"לים לא רוצים לשמוע ממנו. כאן השנאה לממשלת בנט וימינה, מפלגתו של כהנא, משתלבת היטב עם האיבה לרפורמות של השר. בצלאל סמוטריץ' ואבי מעוז, איש ישיבת הר המור, תוקפים את כהנא בסגנון דומה לזה של משה גפני. אין הבדל.

אבל הרוב הציוני־דתי תומך בכהנא. האנשים שמתנגדים בכל כוחם לממשלה הזו ומכנים אותה ממשלת בנט־עבאס־חמאס, מוכנים לקבל את כהנא הרפורמטור הדתי. אלה הם חלק מהציבור התורני, אנשי המיינסטרים והלייט מבין חובשי הכיפות הסרוגות. לכהנא יש גם התנגדות תורנית, אבל הוא מקבל כתפיים הלכתיות מרבנים חשובים בזרם המרכזי: הרב אליעזר מלמד, הרב יעקב מדן וגם רבני צֹהר ורבני בית הלל. אילולא התמיכה שלהם כהנא לא היה עומד על הרגליים.

בכלל, בציבור הדתי־לאומי עלה הווליום בעיסוק בענייני דת ומדינה. הדיונים סביב כל הסוגיות בלתי פוסקים, והוויכוחים מתנהלים מעל כל במה: ממתווה הכותל ועד לשילוב של נשים בשירותי הדת. כהנא הוא הקטליזטור. יש לו כוח ביצוע פוליטי, והוא מנצל היטב את המצב שבו החרדים והחרד"לים מחוץ למשחק.

אבל הסיפור של כהנא הוא גם פוליטי. שרי הדתות לדורותיהם באו לשמר את המצב, ומתוך המשרד לבצר השפעה ולהשתלט על עוד ועוד עמדות כוח, בעיקר במועצות הדתיות. המשרד נשלט בדרך כלל בידי שר חרדי מש"ס; המינויים הפוליטיים החשובים יצאו מתוך המשרד הזה. מה שקורה בימים אלה הוא בעצם מלחמה כוחנית לקראת הבחירות הבאות בין ימינה, שמצבה בסקרים כמעט נואש, ובין ש"ס. בין כהנא לאריה דרעי.

זו המשמעות הנוספת של רפורמות הכשרות והגיור. אחרי שעשרות משגיחי כשרות חרדים ילכו כנראה הביתה, כהנא היה שמח להחליף את ראשי המועצות הדתיות, שרובם אנשי ש"ס, באנשי הציונות הדתית ולקשור אותם לימינה. איך עושים את זה? המועצות הן אלה שצריכות לממש את רפורמת הכשרות המדוברת. מצד שני, הן מטילות חרם על כל הנושא.

בציבור הדתי־לאומי עלה הווליום בעיסוק בענייני דת ומדינה. הדיונים בלתי פוסקים, והוויכוחים מתנהלים מעל כל במה. כהנא הוא הקטליזטור

כהנא החליט לקצוב את הכהונה של 89 ראשי מועצות דתיות ממונים, ומי שלא ישתף פעולה עם הרפורמה עלול למצוא את עצמו בחוץ. המועמדים החדשים יצטרכו לעמוד בקריטריונים של ניסיון ותואר אקדמי. ככל שיהיו יותר ראשי מועצות דתיים ולא חרדים, כך מקווים בנט, איילת שקד וכהנא, כך ישופר מצבה של ימינה בשטח. אגב, במהלך ארבעת החודשים בתפקיד הצליח כהנא למנות 14 הרכבים חדשים במועצות הדתיות.

שר הדתות מבין היטב כי קמפיין כזה, שיימשך עד יום הבחירות, עשוי אולי להציל את המצב של ימינה בבוא היום בקלפי. העימותים שהחלו בנושא הכשרות יימשכו בנושאים הנפיצים הבאים שעומדים על הפרק: הגיור, הקבורה, מתווה הכותל, המקומות הקדושים, הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, בתי הדין הרבניים ועוד. אלה נושאים שלא נגעו בהם שנים והיום עומדים במרכז הוויכוח, עם אפשרות היסטורית להכרעה כמו רפורמת הכשרות שכבר מעוגנת בחוק.

לייצר עניין

ימינה במצב קשה בימים אלה. הסקרים לא מחמיאים, וחברי הכנסת של המפלגה רק מחמירים את המצב בהתבטאויות מקוממות. הלחץ החיצוני על המפלגה עצום, האווירה אלימה וברור שכל אחד שם חושב על עתידו, אולי גם במקום אחר. התקציב שעבר בשבוע שעבר הציל לפי שעה את ימינה מבחירות קטסטרופליות. אגב, כהנא עצמו תרם את חלקו הצנוע באמירה תמוהה, והיא עשתה כותרות ועוררה הרבה תגובות ביקורתיות. בריאיון ל"זמן ישראל" ביום שלישי אמר כהנא כי "שר דתות כמוני לא היה כאן 73 שנה ולא יהיה כאן עוד 73 שנה". לא פחות.

כך או כך, כהנא חייב לייצר עניין גם בשנים הבאות כדי לשמור את הסיכוי של ימינה. המאבקים הקולניים מול ש"ס ויהדות התורה טובים לו (וגם לחרדים). כהנא ברגע זה הוא היחיד שיש לו נקודת אחיזה גם בקרב ציבורים חדשים שיכולים לעבור לימינה מחוץ למגזר הציוני־דתי. מדובר בחילונים ואנשי ימין ליברלי שרק נהנים מהמלחמה שמתנהלת בינו לבין החרדים והרבנות הראשית, ורואים בו סוג של גיבור.

בריאיון המקיף שנתן השבוע התחבר כהנא לתחושה של רבים. הוא טען כי המאבק החרדי והכפייה הדתית יצרו אנטי והרחיקו רבים מן הדת והמסורת. הוא דיבר על גיור מאיר פנים, על שילוב נשים במועצות הדתיות, גם בתפקידי יו"ר המועצה, ועל הסכמה דתית־חילונית אפשרית בנושאים רבים, ברוח אמנת גביזון־מדן. בדרך ההסכמה, סבור כהנא, אפשר רק לחזק את הזהות היהודית במדינה.

עם העמדות הללו, האומץ, הסיטואציה המיוחדת והרזומה המרשים (אלוף משנה במילואים, לוחם בסיירת מטכ"ל, טייס בחיל האוויר), כהנא יכול להפוך לכוכב לאומי. יש לו הכישרון למשוך עניין ולעשות כותרות. הרי לא פשוט לקחת נושא כמו כשרות ולהפוך אותו לקאלט. בניגוד לפוליטיקאים אחרים כהנא גם מצליח לנטוע אמון ולעורר את הרושם שהוא חף מאינטרס אישי, והוא באמת רוצה לשנות. אילו היה מגלה מתינות גם בעמדות המדיניות, אפילו שמאלן כמוני היה בוחר בו.