בהפרש של יומיים התכנסו מכובדים שונים – שונים מאוד – בשני קצוות אידיאולוגיים וגיאוגרפיים: ועידת החינוך של מקור ראשון, בשיתוף מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, התקיימה בבנייני האומה בירושלים; ועידת הארץ לדמוקרטיה – ב"מרכז נא לגעת" שבנמל יפו. בעוד בוועידת החינוך דיברנו, ובכן, על חינוך, בוועידת הארץ לדמוקרטיה דיברו על ביבי. אכן, יותר משהביביסטים מסרבים להשלים עם סיום שלטונו של יו"ר הליכוד, שונאיו ורודפיו מתקשים להיפרד ממנו. "מדובר בוועידת הארץ לנתניהו", היטיבה לסכם בתסכול נורית קנטי, יו"ר ארגון העיתונאים בישראל והעורכת הראשית של "מה בוער". מקטע שלם, שכלל שתי שיחות "אחד על אחד" ושני מושבים שונים, חסה תחת הכותרת "מצב הדמוקרטיה בעידן פוסט־נתניהו". כדי שלא נפספס את המסר, היו מי שחידדו לצופים את היחס ההפוך בין דמוקרטיה ובין ראש הממשלה לשעבר. נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש הפגינה חוסר מודעות עצמית וציבורית, כשדיברה על נתניהו כ"ראש ממשלה שהיה פה קונצנזוס על תפקודו האנטי־דמוקרטי". 30 עד 36 מנדטים של אנטי־דמוקרטיה, לשיטתה, לא מרשימים כנראה את מי שעמדה בפסגת המשפטוקרטיה; בראש הגוף שמאיים על דין הבוחר ומכריע עבורו מי לדין ומי יקבל פס, מתי הכרעות ייחתכו בהחלטות הכנסת והממשלה בלבד (ע"ע תוכנית ההתנתקות), ומתי אין זה מקומו של המחוקק לקבוע סדרי עולם (ע"ע פרשת מוסטפא דיראני, חוק הלאום, שחרור מחבלים ועוד).
אחריה עלה ד"ר אבישי בן־חיים ופרס פעם נוספת את משנתו העיקשת בנוגע לישראל הראשונה והשנייה, וזו שעוברת מצד לצד – תלוי במי היא תומכת בבחירות. "הפוליטיקה היום היא בדיוק מה שתיאוריית ישראל השנייה אמרה שיקְרה", טען מעל במת ועידת הארץ, "הציונות הדתית חוברת לישראל הלבנה". נושא הדגל המפלג בין הימין הליכודניקי לימין הדתי, מייחס תוקף מדעי לתפיסה שפיתח; תפיסה שהרבה לפני שהיא מחקר סוציולוגי, היא יריית חיצי "אני מאשים" לעבר מי שמגלה גמישות מחשבתית בין תפיסת "רק לא ביבי" לתפיסת "רק נתניהו". הפערים בין מה שמכונה ישראל הראשונה והשנייה לא אמורים להיות תלויים בתמיכה במנהיג כזה או אחר. גם בשדרות תוכלו למצוא מתוסכלי נתניהו, וגם בהרצליה פיתוח תמצאו כלכלנים בכירים מצביעי מחל. הזעם מלא הבוז מצד בן־חיים כלפי הציונות הדתית לא קשור לאליטה לבנה משותפת, אלא לחלוקה פוליטית. אצלו מי שלא מצביע ביבי או לא מצטרף אליו לממשלה הוא ישראל הראשונה, ומי שמצביע לו הוא ישראל השנייה.
דורית ביניש הפגינה חוסר מודעות כשדיברה על"ראש ממשלה שהיה פה קונצנזוס על תפקודו האנטי־דמוקרטי". 30 עד 36 מנדטים לא מרשימים כנראה את מי שעמדה בפסגת המשפטוקרטיה
אלא שכמו תמיד – וביתר שאת בימים אלה – הציבור הדתי־לאומי חצוי בדיוק בסוגיה הזו. על פי חלק מהסקרים האחרונים, מפלגתו של ראש הממשלה הסרוג נפתלי בנט לא עוברת את אחוז החסימה, והיא עוד עשויה להתגעגע לספירת הקולות של 2019 סמסטר א'. ועוד לא אמרנו מילה על הסרוגים במפלגת הציונות הדתית, בליכוד ובש"ס. אז הסרוגים לא נוהרים לממשלת הכלאיים הנוכחית, אבל זה לא מפריע לבן־חיים לייצר תדמיות מופרכות, ולסרב בתוקף להכיר במורכבות מגזרית שכל חוקר במדעי החברה היה נדרש לה.
מטבע הדברים והקהל, את מחיאות הכפיים בדו־שיח זה קיבל לא המרואיין אלא המנחה, שתקף את בן־חיים דווקא בנקודות היותר מחודדות בתיאוריה שלו, וקבע עבורו שהוא מעולם לא קופח על רקע מוצאו או תפיסותיו. זה לא נמשך הרבה זמן, כי מהר מאוד חזר השיח לגבולות נתניהו־כן־או־לא.
במעוזי השמאל עדיין נאחזים בביבי, פשוט משום שהוא עדיין שחקן בזירה. הוא כבר ישב בשורות האופוזיציה אחרי שלטון קצר מועד, וחזר להנהגה ממושכת ומשמעותית ביותר. בשמאל לא לוקחים סיכון. בנסיבות אחרות הם היו עוברים למתקפה חסרת רחמים על בנט־שקד. הם הרי כבר עשו זאת בעבר. יותר משהוא נתפס כיורשו הטבעי של נתניהו בהנהגת הימין, בנט הוא מועמד מתבקש לרשת את האיבה האנטי־ביביסטית. מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, תומך ההתנחלויות, היה צריך להיות מעדן משובח יותר עבור טורפי הימין. נוכח הנסיבות הפוליטיות המשונות שהביאונו עד הלום הוא נהנה כרגע מהפוגה בקרבות, עד שנתניהו יחדל להיות אופציה או עד ששלטון השמאל יתבסס דיו בהנהגת יאיר לפיד – שהוא עצמו ימין מלא בעיני חובבי "הארץ", גם כשהוא בעד הקמת מדינה פלסטינית ופינוי התנחלויות. בכל הרכב אחר, ראש הממשלה הנוכחי היה הופך לשיחת היום בוועידת הדמוקרטיה, אבל כרגע בנט משמש כמקף המחבר בין שלטון הימין לשלטון השמאל. כשתגיע שעת הכושר, ב"הארץ" יסדרו מחדש את סימני הפיסוק. מי יודע, אולי אפילו יקראו לקבוצת מושבים מלומדים על שמו.
התנצלות ברבים
לפני שבועיים התבטאתי בטור זה בצורה מזלזלת־משהו כלפי הרב שי פירון ופגעתי בכבודו. אגב התייחסות צינית להתנהלותו של שר החוץ יאיר לפיד, ציינתי את שמו בצורה לא ראויה ("השי פירונים"), שאינה מכבדת רב קהילה. מאז התנצלתי בפני הרב שי באופן פרטי, אולם מאחר שהפגיעה נעשתה בפומבי, ראוי שגם בקשת הסליחה תהיה כזו. מזה זמן התרחק הרב שי מהמשחק הפוליטי, ולמען האמת גם מראש המפלגה שבמסגרתה התמודד לכנסת ושימש כשר חינוך. היום הוא זוכה ללמוד וללמד את הרבים, ועל כך האורלי גולדקלנגים יכולים רק להתקנא בו.
