האייטם הראשון ב"אופירה וברקוביץ" בשישי האחרון עסק בשאלה "מי יעצור את האלימות בבתי הספר", וכלל דיון על חרמות ושאר מרעין בישין המתרחשים בין כותלי מוסדות הלימוד.
זה סימן לסדר יום חברתי ראוי של קברניטי התוכנית, אלא שהעיב עליו דו שיח שנערך בין המגישים במסגרת דברי הפתיחה. כשאופירה הציגה לצופים את אחד הנושאים עליהם ידברו – מתן ציונים לממשלה ולחברים הבכירים בה – היא שאלה את ברקו אם להציץ בציונים שהוא נתן. "לא", פסק ברקו, "זה לא מבחן. במבחן מציצים". אופירה קלטה שיש פה איזה עניין מהעבר שצריך לבדוק, ושאלה אותו: "את האמת, היית מציץ במבחנים?"
תשובתו של ברקו חולקה לשני חלקים. הוא התחיל עם "בחיים לא עברתי מבחן בלי להעתיק. בחיים". נו, ערכים חשובים וחינוכיים בפריים טיים זה בהחלט משהו ראוי בערוץ מסחרי. תגובתה של שותפתו לכך הייתה צחוק גדול ועידוד להמשך, שכמובן הגיע מיד: "אגיד לך מה הייתי עושה", סיפר ברקו עם דוק של שובבות נסוך על פניו. "בדרך כלל הייתי יושב ליד בת, כי הן החרשניות. הייתי מחכה שהיא תסיים את המבחן ואז הייתי אומר לה (מדגים החלפת דפים בינו לאופירה) תעשי לי גם עכשיו". מהתיאור של ברקוביץ', נשמע שלא היה מדובר במחווה חברותית או ידידותית שאותה נערה הייתה מבצעת בשבילו. זה נשמע יותר כמו כוחנות קלאסית של בן, שמחליף בין המבחנים שלו ושל הנערה שיושבת לידו בלי לשאול אותה אלא יותר בקטע של ציווי. תגובתה של אופירה לחלק הזה: "אתה ענק".
נכון, הקטע הזה לא מתקרב אפילו למה שעשה דני רופ מול רותם ישראל בערוץ 13, ואין כאן קריאה להשעות את ברקו. אבל לפעמים כדאי למגישי תוכניות ולעורכים שלהן לראות מה מתרחש על המסך ולנסות לעצור את ההידרדרות כשהיא בתחילתה. מותר להשתובב, מותר להעלות סיפורים מהעבר ולא צריך להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן, אבל כשהאייטם הבא שלך שואל "מי יעצור את האלימות בבתי הספר" כשדקה קודם הדגמת בידיך ממש איך אתה מחליף בין מבחן שלך לזה של חברתך לכיתה ודורש ממנה "תעשי לי גם עכשיו", זה צורם ולא מתאים. מדובר בתוכנית שמזמן עברה את תחום הקוריוז והדחקות, והפכה לכזו שמשפחות רבות צופות בה יחדיו. היא גם עשויה היטב, במגבלות הז'אנר, ולכן האחריות על מה שנאמר בה גם רבה יותר.
