בחג סוכות החליט מפקד מחוז ירושלים ניצב דורון תורג'מן להרחיק אותי מהר הבית למשך שלושה חודשים. ניצב תורג'מן יודע היטב עד כמה ההחלטה הזו כואבת לי, בתור מי שעולה להר פעם או פעמיים בשבוע, ובתור אדם שההר הוא מרכז זהותו ולפני שבע שנים בדיוק כמעט שילם על כך בחייו.
הנימוק של המשטרה, כלשון הודעת הדוברות הרשמית: "מעשיו נוגדים את הכללים". בתגובה לעתירה שהגשתי לבג"ץ נגד ההרחקה קבעה המשטרה שוב: "בחלק מהפעמים שבהן עלה העותר להר הבית בשנים האחרונות התרחשו אירועים חריגים שבהם הפר את כללי הביקור במקום".
לאחר שהמשטרה קובעת, ושבה וקובעת נחרצות, כי הפרתי את הכללים, מתבקש לשאול מהם הכללים הללו, על מי הם חלים ומנין עליי להכיר אותם. לגבי השאלה השלישית המשטרה עונה בתגובתה לעתירה: "יש שילוט ברור המפרט את עיקר כללי ההתנהגות בכניסה להר". אם קיימים כללים המפורטים בשילוט באופן ברור, ואני הפרתי את הכללים הללו, מה לי כי אלין על הרחקתי מהר הבית? אך מי שמעיין בדברים מגלה שהדברים רחוקים מלהיות אמת.
כשהמשטרה התבקשה לפרט את הפעולות שנכללו בהפרת הכללים היא התמקדה בעיקר בשלושה מרכיבים: "העותר נע בקצב איטי", "העותר התנתק מהקבוצה שעמה עלה להר", "העותר ניסה לסטות ממסלול הביקור".
וראו זה פלא, בשילוט הברור המקדם את פני העולים להר מופיעות הוראות מהוראות שונות – איסור כניסה עם נשק, איסור הכנסת תשמישי קדושה, איסור הפגנה, חובת לבוש צנוע, איסור הכנסת משקאות חריפים, איסור הוצאת אבנים ועוד כהנה. בכל הסעיפים הללו אין שום התייחסות למהירות ההליכה, למסלול הביקור או לחובת הליכה בקבוצה.
אם כך השאלה העולה היא איך מתגברים על הפער בין קביעת המשטרה שקיים שילוט המפרט את הכללים ושאני הפרתי את הכללים, אם כל ה"הפרות" אינן מופיעות בשילוט ומצד שני אין אף כלל המופיע בשלט שאני מואשם בהפרתו.
בתשובה לשאלה הזאת מקופלת כל הבעייתיות ביחס המשטרה ליהודים העולים להר הבית. הסעיפים הראשונים בשלט המופיע בכניסה מבהירים את כל הסיפור: "יש להישמע להוראות השוטרים בהר הבית ולפעול בהתאם להנחיותיהם בכל עניין".
לכאורה פשוט וברור שיש להישמע להוראות שוטרים. זה נכון בכל מקום בארץ, אז למה זה מופיע בסעיף הפותח את השילוט? זו השאלה וזו התשובה – מבחינת המשטרה זה בעצם הכלל היחיד הקיים בהר הבית.
המשטרה אינה אוהבת לכתוב כללים ובוודאי אינה אוהבת לפעול על פיהם. זה שנים שבית המשפט והעולים להר מפצירים במשטרה לפרט את כללי ההתנהגות בהר הבית כדי שנדע מה מותר ומה אסור לעשות. פעם אחר פעם המשטרה מסרבת או מתחמקת מלמלא בקשה זו, ובכל פעם בתואנה שונה.
רק לפני כשבועיים הגיש ארגון "בצלמו" למשטרה בקשת חופש מידע שדורשת לקבל את המסלול שהמשטרה טוענת שהוא המסלול הקבוע למבקרים בהר. המשטרה סירבה בטענה הזויה שמדובר ב"פגיעה בשלום הציבור ובביטחון המדינה". כל בר דעת מבין שאם יש מסלול שהמשטרה רוצה שיצעדו בו, היא חייבת לומר מהו המסלול. איך ייתכן שזהו סוד מדיני?
וזהו בדיוק העניין. המשטרה מעוניינת לשלוט במה שקורה בהר, ולכן כשהיא מנסחת את הכללים, הכלל העיקרי הוא החובה להישמע לשוטרים בכל עניין. ארנון סגל הגדיר זאת כאן לפני שבועיים במילים אחרות: המשטרה מתייחסת לעולים להר הבית כטירונים וכפקודים. לדעתי מתאימה יותר ההשוואה לעדר כבשים. המשטרה עומדת על זכותה לומר לעולים להר בכל רגע נתון מה לעשות, וההוראות גם עלולות להיות סותרות, כי בעצם אין כאן כללים.
היום תגיד לי המשטרה ללכת מהר ומחר לאט. לקבוצה אחת ירשו להתפלל ואילו בקבוצה אחרת יעצרו מי שמתפלל. או אז יכולה המשטרה לעצור מישהו ולהרחיק מישהו על פי הגחמה הרגעית שלה כי הוא 'לא בא למשטרה בטוב', ולטעון שהוא הפר את הכללים. הדברים הללו עולים בקנה אחד בדיוק עם מה שהסביר לי מפקד מרחב דוד בשיחת טלפון, שלא ידע שהיא מוקלטת: הוא מרחיק אותי מההר כי כולם מפרגנים למשטרה ואני לא.
זה תואם גם את מה שהמשטרה כתבה בתגובתה לעתירה: "העותר ניסה לסטות מהמסלול שקבעו השוטרים". העתירה הזו התגלגלה לפתחו של בית המשפט, שהוא לכאורה המוסד שאמור להגן על האזרח מפני אנרכיה שלטונית, אולם גולגלה "אחר כבוד" בידי השופט קרא, כי למען האמת גם בית המשפט מעוניין לפעול באותו אופן, על פי הכללים שהוא קובע אד־הוק בהתאם לרצונו.
ולסיום, נציין שהמשטרה בתגובתה לעתירה כותבת שהכללים הללו מתייחסים לביקורים של לא־מוסלמים בהר. ולא היא – בשבוע שעבר פרסמו שני אישי ציבור מוכרים צילומים מביקוריהם בהר הבית. מנהל רשות העתיקות אלי אסקוזידו ומנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב. בצילומים ניכר שהאישים מסתובבים שלא בקבוצה והלכו על גבי רחבת כיפת הסלע שלא נמצאת במסלול שהמשטרה מכתיבה למבקרים בהר הבית.
האם שני האישים האלו הם מוסלמים? מובן שלא. הכללים של המשטרה אינם נוגעים למבקרים לא־מוסלמים ועל כך יעידו כל התיירים הנוצריים העולים להר. הכללים האלו גם אינם מתייחסים ליהודים העולים להר ועל כך יעידו שני האישים הללו ועוד אלפי ישראלים חילונים העולים להר מדי שנה ומסתובבים בו באופן חופשי.
צריך לומר גלויות: מדובר בכללים החלים אך ורק על יהודים בעלי חזות דתית, ומטרתם להצר את צעדיהם, להעיק על ביקורם בהר, לגרום להם לתחושת השפלה בעלייתם להר וכך אולי להביא אותם לשקול שנית אם הם באמת רוצים לשוב ולעלות להר.
זו, רבותי, הדרך שבה המדינה מראה טלפיה ככשרה ודמוקרטית, ובעצם מעידה שהיא אנרכיה, ומפעילה גזענות מכוערת ומשפילה, כלפי אזרחים שמבחינתה הם סוג ב'.
