מאז כניסתו לפוליטיקה תייג נפתלי בנט את עצמו כאיש ימין אידיאולוגי. כשהיה ראש הבית היהודי, מפלגתו תייגה עצמה כמפלגת ימין אידיאולוגית עם היבט זהותי למחצה. גם כשעבר לימין החדש, המפלגה והוא עצמו הציגו עצמם לציבור כאידיאולוגים שמבקשים לקדם את תפיסת עולמו של הימין, ללא אוריינטציה זהותית ועם היבט ניהולי דק. גם מפלגת ימינה בשני גלגוליה הראשונים הייתה מפלגת ימין אידאולוגית עם היבט זהותי, שנשאה את העקרונות והערכים המרכזיים של מחנה הימין.
אולם מגפת הקורונה והקמת ממשלת נתניהו־גנץ, שדחקה את בנט ומפלגתו לאופוזיציה, הובילה את בנט וימינה לשינוי גישה מבחינה תדמיתית ופוליטית, ולמיצוב מחדש של המפלגה. כשהאידיאולוגיה היא על ציר ביבי או לא ביבי, מה ערכן של מפלגות שנושאות את הדגל הימני האידיאולוגי הקלאסי? וכך שינה בנט את עורה של מפלגתו, ממפלגת ימין אידיאולוגית למפלגת מרכז ניהולית.
ההיבטים הניהוליים של ימינה באו לידי ביטוי עוד לפני קמפיין הבחירות, בפרסום הספר של בנט על הקורונה, בהפעלת "הקבינט האזרחי" ובהצעות שהעלה למאבק במגפה. גם במהלך מערכת הבחירות הציג בנט תוכניות ממוקדות לפתרון בעיות, החל בתוכנית סינגפור ועד התוכנית לדיור. היסודות האלה הודגשו לא רק במצע המפלגתי אלא גם בבחירת חברי הרשימה. אלון דוידי הוצג כנציג המוניציפלי, אביר קרא כנציג העצמאים, סטלה ויינשטיין כמנהלת רשת חדרי כושר. על אותו כיוון רמזו שמות שהועלו כמועמדים אפשריים – פרופ' גבי ברבש, או מנכ"ל משרד החינוך לשעבר שמואל אבואב.
בכניסתם לממשלה הצהירו בנט ושקד שהמטרה היא למנוע בחירות חמישיות, להחזיר את ישראל למסלול ו"להוציא את העגלה מהבוץ". כדי לחזק את מעמדם האלקטורלי, עליהם להציג כעת הצלחות לציבור: לא עוד מנהיגי מפלגה העומדים על אידיאולוגיה פוליטית סדורה ומנסים לקדם אותה, אלא פוליטיקאים שמנסים להפגין הישגים ביצועיים, גם בלי קשר לאידיאולוגיה מובחנת. כך אפשר להסביר את ההתעניינות המפתיעה של בנט בסוגיית האקלים, לא תחום קלאסי של הימין, לצד הדגש שלו על ניהול הקורונה, שלפחות בסביבתו נחשב כהצלחה. כך אפשר להסביר גם את החגיגות בכנסת ובמסיבת עיתונאים עם שר האוצר וראש הממשלה החליפי, בעקבות אישור התקציב.
האם ימינה זונחת את האידיאולוגיה והזהות של המפלגה והופכת למפלגת מרכז ניהולית?
בנט מבקש לתייג את עצמו כמנהל מוצלח, ולמקם את מפלגתו בתוך מה שהחוקרים שמואל סנדלר וג'ונתן ריינהולד מכנים "ניאו־מרכז". כשמבינים זאת, ברור הרצון של בנט להדגיש את מוטיב האחדות. החיפוש אחר קהל מצביעים חדש, שישמש לו בסיס פוליטי, גורם לו להעלות את הנושאים שהיו דומיננטיים דווקא במפלגות המרכז בישראל בעשורים האחרונים, ופחות בקרב קהל הבוחרים שלו.
הוויכוח שהתגלע לפני כשבועיים בסיעת ימינה, אם להשאיר מאחור את הבייס ולפנות לקהל חדש, או להיצמד לקהל הקלאסי במחוזות הימין האידיאולוגי, קשור לכך במישרין. זה איננו ויכוח סמלי או סמנטי אלא עוצמתי ומוחשי, והוא ישפיע רבות על דרכן של המפלגה ושל הממשלה: האם ימינה זונחת את האידאולוגיה והזהות של המפלגה והופכת למפלגת מרכז ניהולית?
פרופ' גיורא גולדברג כתב כבר לפני עשור שמפלגות חפצות שלטון יעברו מגישה אידיאולוגית לגישה ניהולית, כפי שאכן קרה עם מפלגת קדימה, שפרצה את קווי השבר הפוליטי. הניתוח העכשווי מראה שימינה אכן הולכת בדרכה של קדימה, ונותר רק לתהות לכמה זמן. כפי שאמר פעם דוד בן־גוריון על המפלגות: "שאיפתן לשרוד גוברת על שאיפתן להיטיב".
שהם וקסלר הוא דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטת תל־אביב.
