לא קל להיות בימים אלו יהודי המתגורר בשכונת רמת־אשכול בלוד. בחודש החולף אירעו בשכונה לפחות עשרה מקרי יידוי אבנים כלפי יהודים ובתיהם. בעשרה מקרים אחרים הותקפו נערים יהודים בידי ערבים, ובמקביל נספרו לא פחות מ־15 מקרים של השחתת כלי רכב – כולל ניפוץ שמשות, שבירת מראות, ניקוב צמיגים ושבירת ידיות הדלתות.
לא רק תושבי רמת־אשכול סובלים. ציר הגישה לשכונת גני־אביב בעיר נחסם לאחרונה בפח בוער שהציתו נערים ערבים. בגשר גני־אביב, סמוך לזירת הלינץ' ביגאל יהושע הי"ד, מתרחשים מדי פעם יידויי אבנים.
לאלו מצטרפים עוד ועוד מקרים של ריסוס צלבי קרס על בתי תושבים יהודים, או סימון דלתות הבתים באיקס. קריאות גנאי, איומים ותקיפות מילוליות של ערבים כלפי יהודים הפכו כבר לעניין שבשגרה. תושבי לוד מספרים שמקומות רבים בעיר הפכו לבלתי בטוחים, ויהודים אינם יכולים לחלוף בהם בשעות הערב או בכלל. אימהות חוששות לשבת עם ילדיהן בגני שעשועים, ונערים יהודים ממעטים לשוטט לבד בעיר מחשש שיותקפו ויושפלו על רקע לאומני.
בעכו המצב לא הרבה יותר טוב. גם שם נערים יהודים מותקפים ברחוב לא פעם, נשים יהודיות וילדיהן סופגים קללות ויריקות בגני השעשועים, ואחרי השעה שבע בערב תתקשו למצוא יהודים ברחובות מרכז העיר. סיפורים דומים אפשר לשמוע גם מיהודים בערים מעורבות אחרות. ברבים מהמקרים המותקפים כלל לא ניגשים להתלונן במשטרה, בהבנה שאין בכך תועלת. הניסיון מלמד שרוב התלונות ייסגרו ללא התייחסות רצינית.
מי שיבוא בטענות כלפי אנשי רשויות החוק ישמע בתגובה שהם עוסקים מבוקר עד ערב בסוגיית הפשיעה בחברה הערבית. הצהרות על חשיבות המאבק הזה נשמעות שוב ושוב מפי השר לביטחון הפנים ושר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ובכירי המשטרה. רק השבוע שמענו על "הפשיטה הגדולה בתולדות המדינה", שנעצרו בה עשרות סוחרי נשק מהמגזר הערבי, ונתפסו אמצעי לחימה רבים.
איש מהיהודים שנרצחו בידי ערבים בפרעות תשפ"א לא נפגע מנשק חם. מעשי הלינץ' הנוראיים נעשו במקלות ובאבנים
אלא שכל הדיבורים והמבצעים הללו לא יעזרו, משום שהפשיעה בחברה הערבית מתחלקת לשני סוגים שיש ביניהם פער מהותי: פשיעה פלילית ופשיעה לאומנית. ראשי המערכת מתמקדים אך ורק בפן הפלילי, ועוצמים עיניים מול הסוגיה הלאומנית. מי שיקרא את נאומיהם של שרי הממשלה וראשי מערכת אכיפת החוק יראה שהם עוסקים אך ורק בסוגיה הפלילית. ובעיקר, בתוכנית שפורסמה למאבק באלימות בחברה הערבית אין שום התייחסות לפן הלאומני.
הטיפול בפן הפלילי ובמשפחות הפשע בחברה הערבית חשוב ביותר; בראש ובראשונה משום שערביי ישראל הם אזרחים שווי זכויות שראויים ליהנות מביטחון אישי ברחובות, ומנגד החוק אמור לחול עליהם בדיוק כפי שהוא חל על כל אדם אחר בישראל
אולם גם אם כל הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי ייאסף, וגם אם פעילותן של משפחות הפשע תמוגר, הדבר לא יעלים את הפשיעה הלאומנית הגוברת, בעיקר בערים המעורבות. איש מהיהודים שנרצחו בידי ערבים בפרעות תשפ"א לא נפגע מנשק חם. מעשי הלינץ' הנוראיים נעשו במקלות ובאבנים. אבי הר־אבן הי"ד נרצח בהצתת מלון האפנדי בעכו. היו אומנם גם מקרי ירי, אולם הם היו נדירים. רבים מהערבים שנעצרו והואשמו בתקיפות היו חסרי עבר פלילי, ולא קשורים בשום צורה למשפחות הפשע.
הפעילות הענפה ללכידת הגורמים הפליליים בחברה הערבית לא תעצור את הפגיעה ביהודים בערים המעורבות, ולא תחזיר לשם את תחושת הביטחון. התגברות הלאומנות בחברה הערבית היא בעיה נפרדת מהסוגיה הפלילית, והיא דורשת טיפול נפרד, ובהקדם.
