הצופים בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת קיוו אתמול (ב') לשמוע בשורות בשני נושאים חשובים: המחדל הקשור לעומסי תחבורה הציבורית בה נוסעים חיילים וחיילות לבסיסים, והמחדל השני הקשור למפגעי המזון בצה"ל.
באשר לנושא הראשון, אשר קיבל תהודה, ביקורת צודקת ותמונות לא מחמיאות של עשרות חיילים נדחסים ונדחפים בימי ראשון וחמישי בתחנות האוטובוס וברכבת ישראל, לא התקבלה בוועדה תשובה חד משמעית. במקום שנציגי צה"ל יאמרו שאין להם באמת פתרון יצירתי, הם העדיפו למכור תוכניות עתידיות ואפליקציות, להסביר על שיתוף פעולה עם גופים אזרחיים כאילו זו תמונת מצב שתהיה מושלמת.
גם בקשר לנושא השני בחרו נציגי הצבא החזק, הגדול והמתוקצב לספור קוליפורמים ולהדגיש שהמעיים של חיילי 2020 נקיים יותר מאלה ב-2019. שוב, בלי להסביר איך ייתכן שהם לא מצליחים לספק מזון ראוי לחיילים, רק מציגים נתונים ביובש ומִספרים שמבטאים את חצי הכוס המלאה; שוב מפנים את האצבע אל הספק האזרחי, ושוב מסתיים דיון בלי החלטות שיעשו סוף למחדלי הבסיסיים בהם הצבא לא עומד.
ואם לא די בכך, גם דברי הסיכום של יו"ר הוועדה, ח"כ רם בן-ברק הביעו יותר מכל את האבסורד: "אני מודה על כך שבאתם לדיון בדרגים הכי גבוהים שאפשר, וזה מראה על רצינותכם בתחומים אלה. התכנית בנושא התחבורה הציבורית נראית לי כמו הכיוון הנכון, ונמשיך לפקח ולבדוק שאכן בכיוון זה מתקדמים הדברים. אני גם משוכנע ביכולת צה"ל לעשות את השיפור בנושא המזון, והמציאות בשטח מראה שעדיין נדרש שיפור, למרות הרצון הטוב של צה"ל".
עם זאת, בן-ברק התייחס לעובדה שקריית ההדרכה הופרטה לגמרי, ועדיין הבעיות בה רבות. "קשה לי עם העובדה שהבסיס הכי חדש בצה"ל, דווקא בו יש כל כך הרבה בעיות במטבח, ואני תוהה אם יש מספיק בקרה והאם מישהו שם מנסה לחסוך יותר מדי".
אם הצבא וועדת החוץ והביטחון באמת רוצים לדאוג לרווחת החיילים הם צריכים לספר פחות סיפורי מעשיות ולייצר יותר פתרונות בשטח. הם צריכים לדרוש מספקים אזרחיים שיעמדו בסטנדרטיים גבוהים, ולהטיל אחריות אישית על מפקדי בסיסים באשר לאיכות המזון.
מפקד שיתעלם מנראות ואיכות המטבח הוא מפקד שמתעלם מהחייל שלו. מפקד שלא יודע להתחשב בחייל שנדרש לעבור מדורי גיהינום בכל יום ראשון בבוקר בדרך לבסיס הוא מפקד שלא רואה את החייל שלו. הפתרון הוא פשוט, והציבור לא מצפה לחיסכון בנושאים האלו.
גם אם בדיון הבא יספרו שוב סיפורי מעשיות ויפנו אצבע מאשימה החוצה, עדיין בסופו של דבר תהיה מוטלת האחריות על חברי הכנסת ונציגי צה"ל לפתור את הבעיות, אפילו בפרטים הקטנים. לחיילים ולציבור כבר נמאס לשמוע סיפורי סבתא.
