הנה כמה מחקרים שכדאי להכיר, וסביר שלא שמעתם עליהם:
1. דתיים הם בממוצע מאושרים יותר. מחקר בינלאומי גדול של מכון פיו מצא ש־36 אחוז מהדתיים בעולם מגדירים את חייהם "מאושרים מאוד". אצל אלו שאינם דתיים השיעור הוא רק 25 אחוז. דתיים גם חיים יותר. מחקר של לורה וואלאס מאוהיו גילה שתוחלת החיים של דתיים גבוהה בממוצע ב־3.8 שנים לפחות. חוקרים ממכון טאוב הראו שגם בישראל לדתיוּת יש השפעה חיובית על תוחלת החיים. כמובן, לא בגלל זה אנחנו דתיים.
2. תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא 82.6 שנים, מה שמציב את ישראל במקום התשיעי בעולם. תוחלת החיים של הגברים בישראל נמוכה מזו של הנשים, אך בולטת במיוחד בהשוואה לגברים במדינות אחרות. אלכס וינרב ממכון טאוב הראה שהגורם המשפיע ביותר על תוחלת החיים הגבוהה שלנו הוא השירות הצבאי: השמירה על כושר גופני בשלב קריטי של החיים, ואולי עוד תועלות של השירות הצבאי, מוסיפות לדבריו לתוחלת החיים של הישראלים יותר משלוש שנים בממוצע.
3. ג'יימס ווילסון הראה שנשואים הם בממוצע שמחים יותר, בריאים יותר וחיים יותר שנים מאלו שאינם נשואים. לאור הנתונים החד־משמעיים הללו טען ווילסון שהמשיכה לחיי רווקוּת כמוה כמשיכה לעישון סיגריות: מזיקה בעליל בטווח הרחוק ואף הבינוני, אך מפתה בטווח הקצר. לינדה וויטי הראתה שהימנעות מנישואין היא גורם סיכון משמעותי יותר לחיי האדם מעישון ומשורה ארוכה של מחלות קשות. זו ודאי לא סיבה להציק לאנשים ולנשים שאתם מכירים שעדיין לא הצליחו למצוא את זיווגם, אלא להפך: סיבה נוספת להתאמץ לסייע להם.
4. מה מעלה את הסיכוי לגירושין? פול אמאטו וסטייסי רוג'רס גילו שככל שבני זוג מחזיקים בדעה חיובית יותר כלפי אפשרות הגירושין כך יורדת איכות הנישואין שלהם, וכך גדל הסיכוי שבסופו של דבר אכן יתגרשו. ברברה דפו ווייטהד ואחרים הראו שלזוג שחי ביחד לפני הנישואין יהיו בממוצע נישואין פחות מאושרים, וסיכוי גבוה יותר להתגרש. ואם לנתץ עוד מיתוס, נישואין בגיל צעיר מפחיתים את הסיכוי לגירושין, כל עוד אין מדובר בנישואי בוסר ממש. אריאל פינקלשטיין הראה שבין זוגות דתיים בישראל, לאלו שהתחתנו בין גיל 20 ל־25 היה הסיכוי הנמוך ביותר להתגרש. כמו כל הנתונים האחרים כאן, גם זה רק ממוצע. אני מכיר מקרוב מאוד איש שהתחתן בגיל 31, ונהנה מחיי נישואין מאושרים מאוד.
5. חוקרים מדווחים שמאז שנות השבעים של המאה ה־20 חלה ירידה מתמשכת ועקבית במידת האושר שנשים מביעות. היו שטענו שזאת משום שנשים החלו לעבוד יותר מחוץ לביתן, ובמקביל המשיכו לשאת בעול עבודות הבית. אך בטסי סטיבנסון וג'סטין וולפרס הראו שלאורך תקופה זו יש ירידה בשעות העבודה הכוללות של הנשים, בתוך הבית ומחוצה לו, ובכל זאת אושרן פחת. את הירידה הזו באושר כינו וולפרס וסטיבנסון "הפרדוקס של דעיכת השמחה הנשית": במקביל למהפכת השחרור המיני ולתהליכים דומים, המתיימרים להועיל לנשים, נשים מעידות שהן פחות מרוצות מחייהן.
6. חוקרים מאוניברסיטת גטנבורג בשוודיה סקרו ממצאים המקיפים 130 אלף איש ואישה מ־22 מדינות, וגילו שככל שבמדינה יש יותר שוויון הזדמנויות ויותר חופש, כך ההבדלים הפסיכולוגיים בין נשים וגברים גדולים יותר. סוזן פינקר הראתה שבמדינות חופשיות ושוויוניות, פחות נשים בוחרות לעבוד במקצועות טכנולוגיים. כשנותנים לגברים ולנשים חופש לבחור, הם לעיתים בוחרים בדברים שונים.
7. לפי מחקר חדש שהתפרסם ב־2020 בכתב העת דה־לנסט, אוכלוסיית העולם תתחיל להתכווץ במהירות ב־2064, לראשונה בהיסטוריה המודרנית. אין בעולם די ילדים. בסוף המאה הזו צפויים להיות בעולם הרבה יותר קשישים מאשר צעירים. התוצאה הצפויה היא קריסה של מערכות הרווחה.
8. בשנות התשעים, מחקרים הראו שבין פרופסורים לפסיכולוגיה בארצות־הברית יש פי ארבעה אנשי שמאל מאנשי ימין. ב־2016 כבר היו 17 אנשי שמאל פרוגרסיביים על כל פרופסור שמרן אחד. פרופ' ג'ונתן היידט, איש שמאל בעצמו, טען שלחד־צדדיות הזו יש מחיר כבד: אין מי שיאתגר את השיח הנאור והמשמים.
9. למה על רוב המחקרים הללו אנחנו לא שומעים הרבה? אולי גם בגלל הנתון הבא: לארס ווילנט ודיוויד וויבר גילו שרק 13 אחוזים מהעיתונאים בארה"ב מגדירים עצמם "נוטים ימינה" לכיוון שמרני. בישראל שלנו, ד"ר אבי גור בדק את התקשורת הישראלית בתקופת אוסלו, ומצא – הפתעה! – נטייה בולטת מאוד שמאלה. קשה לסמוך על מרבית כלי התקשורת; אין ברירה אלא ללמוד לבד. וכדאי גם לקרוא את העיתון הזה.
