הנתונים מעידים כי אמון הציבור במערכת המשפט הגיע לשפל חסר תקדים. שבעה אחוזים בלבד נותנים אמון במערכת המשפט ו-30 אחוז אינם מאמינים לה כלל. בשנת 2020 נרצחו 26 נשים וחלה עליה של 300 אחוז באלימות בחיי המשפחה. הציבור שומר החוק פוגש את אזלת ידה של מערכת המשפט על כל צעד ושעל, וכל שנותר לו למחות רק בסקרים. השבוע נרצחה שוב נערה בידי חברה האלים ששוחרר מתקופת מאסר קצרה בגין אלימות נגד נשים. "הכתובת הייתה על הקיר", זועקות הכותרות, אבל שופטי ישראל מוכיחים פעם אחר פעם כי הם אינם יודעים להתייחס כראוי לאותן כתובות אזהרה.
רבים משופטי המדינה גוזרים על פשעים חמורים פסקי דין מגוחכים של עבודות שירות, מאסר על תנאי, או תקופות מאסר קצרות שבסופן הפושעים חוזרים לסורם. נהגים שעברו עשרות עבירות תנועה חמורות, רישיונם אינו נשלל לצמיתות וממשיכים לנוע על הכבישים ולרצוח נהגים אחרים; אנסים שחוזרים לסורם לאחר שהשתחררו משהות קצרה בכלא; גנבי רכב ורכוש; שודדים וגובי דמי חסות; גברים מכים שלבסוף רוצחים את בנות זוגם, ועוד יריעה רחבה של דוגמאות. המציאות מראה לנו, ובדרך כלל בדיעבד, שגזרי הדין היו מקלים ולא ראויים. האם מערכת המשפט משכילה להסיק את המסקנות המתבקשות מהתגברות הפשיעה? התשובה היא חד משמעית לא.
"מערכת המשפט" היא מושג ערטילאי כשנמנעים מלהצביע על האחראים למצב העגום. המערכת הזו מושתתת על שופטים שרובם מתנהלים כרחמנים בני רחמנים וגוזרים סבל רב על שומרי החוק, כדברי חז"ל – "כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים".
