הפתעה מזומנת לקוראי הרומן "באוויר". כלומר הפתעות רבות מזומנות להם בעלילה, ועל קלקול חלקן בפסקאות הבאות נזהיר מראש; אבל גם הפתעה עקרונית אחת, באשר לספר עצמו, שאפשר לשבשה כאן בלב שקט. הם ייגשו אליו בהתכוונות מסוימת הנוגעת לחזות ולהקשר. זאת כיאה לספר בעל חזות מאופקת, בהוצאת פרדס גבוהת המצח שסיסמתה הקורצת שמאלה־אך־גם־למעלה היא "ספרות עברית מתקדמת".
ובאמת, ייאמר תחילה, זהו ספר טוב, אינטליגנטי מאוד, המכבד את תבונתם של קוראיו ואת כושר השלמת הפערים שלהם, ואף מניח שהם בני בית בארון הספרים היהודי. ועדיין, הספר המתחיל כרומן ריאליסטי מצוי על משפחה ישראלית, מתגלה בהדרגה – בידי הקורא, תמיד צעד אחד לפני שגם הגיבור קולט זאת – כספר על גיבור־על. פנטזיית מתח. לו היה זה סרט, או חוברת קומיקס, והוא אינו רחוק מכך כל כך, אפשר היה לקרוא לו "סופרמן 1: משימה בהרי חברון". או אפילו "סופרמן הציוני, ושיתפוצצו אנשי התרבות ה'מתקדמת'".
האם צריך היה כותב שורות אלו להעביר את הספר, תודעתית, מהאגף שיושבים בו הספרים שהוא קורא למענכם, קוראי מדור הביקורת גבה המצח, אל אגף קריאת הכיף? לא בהכרח. כי יש לנו כאן טוויסט. גיבור־על המודע לגיבור־עליותו, נקרא לזה. כזה הוא סיפור התקדשותו של סופרמן שלנו, איש השב"כ יונתן כהנוב, המגלה כי בגלל ניסוי רפואי שעבר לפני תריסר שנים בצה"ל הוא עכשיו איש־ברזל־מעופף. הוא מגלה זאת, ואף נקרא לעשות בכך שימוש מבצעי מסעיר בתקופה סוערת בחייו גם כך: משבר עם אשתו, הליכה־לאיבוד של אביו הדמנטי, הידרדרות מעמדו בעבודה, תקופה של פיגועים קשים שהצוות שלו אינו מצליח לסכל, והכול בשבוע הכבד שבין שני ימי הזיכרון.
יונתן אומנם עובד בשב"כ, אבל הוא אנטי־גיבור קלאסי, אדם הרגיל שדורכים עליו בבית ובעבודה גם יחד. דווקא האנטי־גיבור הזה מלוהק להיות גיבור־על, והוא מודע היטב לפער. וכגיבור כן הרומן: שניהם עסוקים בתהייה על אפשריותם. לא רק על אפשריותם של כוחות על־טבעיים, אצל אדם נרפה כיונתן בפרט ואצל בני אדם בכלל, אלא גם על אפשריותו של סיפור גיבורי־על בספרות רצינית.
השאלות עולות במפורש או במרומז. היה דור שרצח אגדות והסיר את הקסם; קם דור שהמציא במקומן את אגדות גיבורי־העל. אך גם אותן מיצינו מזה כבר. האם עוד אפשר לכתוב כאלה ולצרוך כאלה בלי ציניות? האם אפשר להגיש בכתיבה ספרותית מתוחכמת, במעטפת אמינה של רומן כמעט פסיכולוגי, סיפור על אחד מאיתנו שמתחיל לעופף ולהיות חסין מפני כל פציעה? וברמת העלילה, האם אפשר לצפות מסופרמן כזה שיעצור עשרות רחפני נפץ בעת ובעונה אחת? "באוויר" שואל את השאלות, גם לגבי עצמו. והוא עונה בגופו: כן, אפשר לתמרן בין בידור להתעמקות, אם אתה עוסק ברפלקסיה עצמית. ולא. גיבור־העל בסיפור זה כבר לא יוכל לעשות הכול.
"באוויר" נקרא בהנאה ובמהירות רבה, משל לא היה ספרו הראשון של מחברו. ובזכות המודעות העצמית שלו שתוארה כאן, הוא גם נקרא בקצת פחות רגשות אשמה.
