אחרי שהעיד על גיסתו ומינה את בת דודתה השנייה של אישתו, פונה יאיר לפיד למאגר נוסף של ג'ובים שטרם מוצה. מפלגת יש עתיד החלה במאמצים להקים סיעה מטעמה בתוך בית נבחרי ההסתדרות, לקראת הבחירות להסתדרות שייערכו בשנה הקרובה. אחריה מיהרה להצטרף מפלגת תקווה חדשה והחלה לאסוף חתימות של חברי הסתדרות העובדים, במטרה להקים אף היא סיעה מטעמה בהסתדרות. המפלגות האחרות, אם תהיתם, נמצאות בפנים רובן ככולן כבר שנים ארוכות. אבל דווקא מיש עתיד ומתקווה חדשה אפשר היה אולי לצפות לפוליטיקה אחרת.
בשתי המפלגות הללו נשמעו בעבר התבטאויות חריפות נגד המעורבות העמוקה של ועדי העובדים בתוך המפלגות. כשרק נכנס לפוליטיקה האשים לפיד את המפלגות הוותיקות בהתמכרות לוועדי העובדים והבטיח שיש עתיד תביא פוליטיקה חדשה, מנותקת מקבוצות אינטרס. "הליכוד מאוהב בתאגידים הגדולים ומפלגת העבודה בוועדים הגדולים", אמר ב־2012, ואילו ב־2015 התייחס לשביתה איטלקית שהכריז אז ועד עובדי חברת החשמל, וכינה אותה "ביטוי לשחיתות". "כך עובדת השיטה המושחתת, וככה כל הפוליטיקאים שתמיד מגלגלים עיניים על סבלם של האזרחים ירדו למחתרת. מפלגת העבודה היא מפלגתם של הוועדים הגדולים, וכמו תמיד מעמד הביניים יצטרך לשלם את החשבונות", הוסיף.
עכשיו, ממקום שבתו בקואליציה, הנוף נראה כידוע אחרת לחלוטין. החוק הנורווגי הורחב, הממשלה גדלה והשמינה, וגם תעשיית הג'ובים התחילה לעבוד. למה לא לנצל את המאגר הנאה של ההסתדרות, ועל הדרך לגייס שותף רב־כוח כמו ארגון העובדים הגדול במדינה? ההסתדרות היא קבוצת האינטרס הגדולה והחזקה בישראל, כפי שלפיד גרסת 2012 היטיב בהחלט לדעת. המעורבות העמוקה של פוליטיקאים בתוך מוסדות ההסתדרות היא לכל הפחות תמוהה, ולבטח מייצרת ניגוד בין האינטרס הציבורי לצמצם את כוחה של ההסתדרות, ובין האינטרס של מפלגה שמקבלת ממנה תפקידים ותקציבים.
הסיעות ההסתדרותיות הללו, שהמפלגות החדשות רוצות להקים, מקבלות תקציב שנתי מההסתדרות לפעילות שוטפת. הסכום המצטבר מגיע לכמה מיליוני שקלים, המשמשים אותן לפעילות שאינה שקופה ואינה מדווחת לציבור. התשלומים הללו מוסדרים באמצעות סעיף מיוחד בחוק מימון מפלגות המאפשר למפלגות לקבל כספים מההסתדרות באופן ספציפי, חריג שלא היה מתקבל אצל שום קבוצת לחץ אחרת במשק. ההסדר הזה קיים שנים רבות כל־כך שאיש כבר לא מערער עליו, אבל אולי הגיע הזמן לעשות זאת.
בהסתדרות נערכות בחירות אחת לחמש שנים, ובהן בוחרים העובדים באופן ישיר את יו"ר ההסתדרות, ומצביעים לרשימה של אחת מסיעות ההסתדרות. נבחרי הרשימות מרכיבים את "בית נבחרי ההסתדרות" (בינ"ה), שהיא מעין "כנסת" של ההסתדרות. באופן עקרוני, הרשימות המרכיבות את בית נבחרי ההסתדרות לא חייבות להיות משויכות לזירה המפלגתית הארצית, אבל בפועל רבות מהן כאלה. בבינ"ה יש כיום 171 חברים, מתוכם 8 חברים מטעם סיעת העבודה, 8 מטעם הליכוד, 4 למרצ, 4 לחד"ש, 17 חברים מטעם ש"ס, ו־15 לסיעת עוז המקושרת לח"כ חיים כץ מהליכוד. אפילו לכולנו יש עדיין ארבעה חברים, אף שהמפלגה עצמה כבר לא קיימת.
מתוך חברי בינ"ה ממונים חברי ההנהגה של ההסתדרות, אם תרצו ה"ממשלה" של ההסתדרות. לצד החזר הוצאות על השתתפות בישיבות, חברי ההנהגה מקבלים תפקידים במנגנון ההסתדרותי עם שכר שמגיע לכ־30 אלף שקלים בחודש, לשכה עם צוות, החזר הוצאות והטבות נוספות. עם ההשתתפות בפוליטיקה ההסתדרותית מגיעות גם אינספור הזדמנויות לחלק מינויים מסוגים שונים – ראשי אגפים בהסתדרות, תפקידים למכביר באחד מ־29 מרחבי ההסתדרות בכל רחבי הארץ, ושלל אפשרויות בחברת העובדים, הזרוע הכלכלית של ההסתדרות. זו כוללת חברות כמו רשת הדיור המוגן משען, הוצאת הספרים עם עובד, רשת החינוך עמל, שלכולן כמובן דירקטוריונים ובהם שלל חברים שאפשר למנות.
אך טבעי שגם יש עתיד, השואפת להפוך למפלגת שלטון, רוצה להשתתף בחגיגה. גם תקווה חדשה, המדשדשת בסקרים האחרונים מתחת לאחוז החסימה, לא תתנגד לקבל גישה לתקציבים, ג'ובים ומאגר מצביעים פוטנציאלי. למה שרק אחרים ייהנו? השאלה היא אם אחרי כל אלה, מישהו יכול לדמיין שהמפלגות הללו יעזו לקדם שינויים מרחיקי לכת ביחסי העבודה במדינת ישראל. האם שר המשפטים גדעון סער יכול ביד אחת לקבל כספים מההסתדרות, וביד השנייה להחיל עליה תקנות שקיפות כדי להבין מה היא עושה בכלל הכספים המגיעים אליה והיוצאים ממנה?
רק לפני כמה שנים פעל משה כחלון, בשבתו כשר האוצר וכשומר הקופה הציבורית, להגיע להסכם עם יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן על הקמת סיעה בהסתדרות. סיעת כולנו עדיין קיימת בבינ"ה, ויו"ר הסיעה בהסתדרות, איש של כחלון, מונה ליו"ר אגף רווחה. את הנדיבות של משה כחלון כלפי ההסתדרות, הוועדים הגדולים ועובדי המגזר הציבורי החזקים, כולנו משלמים עד היום בגירעון תקציבי.
המעורבות של פוליטיקאים בהסתדרות תמוהה, ומייצרת ניגוד בין האינטרס הציבורי לצמצום כוחה של ההסתדרות, ובין האינטרס של מפלגה שמקבלת ממנה תפקידים ותקציבים
תמריץ מסוכן
מאחורי שורת הצעות החוק לדמי אבטלה לעצמאים, שעברו בקריאה טרומית בשבוע שעבר, השתרך תור ארוך לקבלת קרדיט. מדובר בהצעות מהסוג שעולה בכל מושב של הכנסת כבר עשרים שנה לפחות. מפלגות רבות הכניסו את הנושא למצען והבטיחו שוויון וסיוע לעצמאים, ומאות ח"כים חתמו על הצעות דומות במהלך השנים. התשואה הפוליטית ברורה: בישראל כחצי מיליון עצמאים ובעלי עסקים קטנים, שיוצרים את התשתית של הכלכלה המקומית, וכולם מבקשים להעניק להם "רשת ביטחון סוציאלי" ואולי לקבל בתמורה את קולותיהם. לא ייפלא אפוא שהתמיכה הפוליטית בביטוח אבטלה לעצמאים חוצת מפלגות. על ההצעות שעברו בשבוע שעבר היו חתומים צבי האוזר מתקווה חדשה, ג'ידא רינאווי ממרצ, בועז טופורובסקי מיש עתיד, קרן ברק מהליכוד, אחמד טיבי מהרשימה המשותפת, משה גפני מיהדות התורה ומאזן גנאים מרע"ם.
ובכל זאת, למרות קונצנזוס פוליטי רחב ועשרות הצעות חוק שהוגשו, אף לא אחת מהן הצליחה עד כה להביא להחלת ביטוח אבטלה לעצמאים, כמו זה שזכאים לו עובדים שכירים. עצמאים רבים חשים שהם משלמים יותר דמי ביטוח לאומי משכירים, אבל בעת משבר, כמו בזמן הקורונה, הם אינם זכאים לדבר. גם בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "אפלייתם של העצמאים ושלילת זכאותם לדמי אבטלה אינה מתיישבת עם תכליתו של החוק והעקרונות העומדים בבסיס תורת הביטחון הסוציאלי". עוד נטען שם כי "ענף האבטלה בחוק הביטוח הלאומי נועד לאפשר מינימום של קיום בכבוד לכל אלו אשר נקלעו למצב של אבטלה המתפרסת על פני תקופה של מספר חודשים, ולסייע להם לשוב למעגל התעסוקה. עקרונות אלו תקפים לגבי עצמאים כשם שהם תקפים לגבי עובדים שכירים".
אלא שהטענות על אפליה כביכול של העצמאים לעומת השכירים לא באמת נכונות. עצמאים משלמים לביטוח לאומי פחות מעמיתיהם השכירים, בדיוק משום שהם אינם זכאים להטבות כמו ביטוח אבטלה. במדרגה הנמוכה של הביטוח הלאומי (חלק השכר שעד 6,331 שקלים) שכירים משלמים דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות בשיעור של 7.05% ועצמאים משלמים 5.97% משכרם. במדרגה הגבוהה, שכירים משלמים דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות בגובה 12%, ולהם נוספים 7.6% שמשלם המעסיק בשמם – סך של כ־19.6% משכרם שהולך למוסד לביטוח לאומי. עצמאי לעומת זאת משלם שיעור של 17.83%, הנמוך ב־1.77% מזה של שכיר.
ההתנגדות החזקה ביותר לביטוח אבטלה הגיעה עד כה ממשרד האוצר, כביכול משום שמתן ביטוח אבטלה לעצמאים משמעו תוספת תקציבית שוטפת של מאות מיליוני שקלים בשנה. אבל ההתנגדות האמיתית של האוצר איננה נוגעת לעלות אלא למהות: עצמאים מעצם טבעם הם יזמים, מעיזים, גמישים ולוקחי סיכונים. אם לא כן, היו הופכים להיות שכירים ונהנים מביטחון תעסוקתי ושכר קבוע. עצמאי מעסיק את עצמו, ואם הוא רוצה הוא יכול לקחת הפסקה מהעסק ולצאת לחופשה. מתן דמי אבטלה לעצמאים משמעו חופשה במימון ממשלתי, מה שמזמן הרבה מאוד מניפולציות על המערכת. הבעיה עם דמי אבטלה היא שבסופו של יום הם תמריץ לאנשים שלא לעבוד. ראינו את זה באופן מובהק במשבר הקורונה, כשהמשק שיווע לידיים עובדות אבל אנשים נשארו בחל"ת. כששכירים נשארים באבטלה, המשק מתקשה לפעול; אם גם העצמאים יתחילו לפעול כך, המשק יעצור כליל.
רק לפני שבועות ספורים הצביעו כל חברי הקואליציה, ובכללם לוחם העצמאים אביר קארה, נגד הצעת חוק שמציעה להעניק ביטוח אבטלה גם לעצמאים. אבל השבוע הצעות חוק זהות עברו בתמיכת הממשלה, לקול תרועות רמות. ראש הממשלה בנט אמר: "הבטחתי לאביר כשהצטרף אלינו לנבחרת ימינה, שנעביר רפורמות אדירות להקלה על עצמאים ולפריסת רשת ביטחון בעבורם". שר החוץ לפיד הצהיר כי "הרגע הזה הוא ניצחון ההתמדה, מפני ששנים על שנים באופוזיציה עמדנו פה וניסינו להעביר דמי אבטלה לעצמאים כי לעצמאים מגיע. זה יום גדול ליש עתיד, זה יום גדול לעצמאים, זה יום משמח".
אבל ההצהרות החגיגיות וההיסטוריות עוד עלולות להתבדות, כפי שהתבדו כל כך הרבה פעמים בעבר. בתקציב 2021־2022 לא כלול תקצוב לצורך ביטוח אבטלה לעצמאים, ואם החוק אכן יאושר בכל הקריאות הוא יתוקצב משנת 2023 – או שמשרד האוצר, שעד כה התנגד עקרונית להחלת ביטוח כזה, ימצא לו מקור גם בתקציב הנוכחי. סגן השר במשרד ראש הממשלה אביר קארה טוען שיש הסכמות בינו ובין משרד האוצר על תקצוב. אבל כרגע החוק הולך לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ושם הכול יכול לקרות.
לא מדובשך ולא מעוקצך
המחלוקת כרגע היא לא רק על התקצוב אלא גם על אופן היישום של ביטוח האבטלה. בקריאה הטרומית עברו כעת כמה חוקים הנוגעים לביטוח אבטלה לעצמאים, שמציעים שני מודלים עיקריים, וכעת יש להמתין ולראות איזה מהם ישרוד בשלבים הבאים – הדיונים בוועדת העבודה והרווחה והקריאה השנייה והשלישית במליאה.
הצעתם של חברי הכנסת האוזר ואחרים מבקשת להקים במוסד לביטוח לאומי ענף נפרד לתשלום דמי אבטלה לעצמאים. על פי ההסדר הזה, שיעור דמי הביטוח הלאומי שמשלמים עצמאים יגדל, ובתמורה הם יהיו זכאים לתשלום דמי אבטלה במקרה של סגירת העסק. דמי האבטלה יחושבו לפי הכנסתו הממוצעת של העצמאי בשנתיים שקדמו למועד האבטלה, וקבלתם תוגבל לשלוש תקופות במשך חייו.
לעומת זאת, סגן השר אביר קארה מבקש לייצר שתי חלופות שיעמדו לבחירתם של העצמאים. מסלול אחד, שיכונה "עצמאי כמו שכיר", יאפשר לעצמאי להוציא לעצמו תלוש שכר, ובכך להשוות את תנאיו הסוציאליים לזה של שכיר. הוא ישלם שיעור זהה של דמי ביטוח לאומי ויקבל את אותן הטבות. במסלול השני, מסלול "רשת ביטחון", העצמאי יפריש לביטוח הלאומי אחוז אחד פחות מהכנסותיו, והסכום הזה יעבור לקרן פנסיה על שמו. במקרה של אבטלה יוכל העצמאי למשוך מהקרן שחסך, ואם לא יהיה לו צורך בכסף הוא יצטבר לו לפנסיה. הקרן הזאת תוכל לשמש עצמאים גם במקרים של מחלה, מעבר דירה או עסק או תקופה קשה אחרת, ולא רק למקרה של סגירת העסק. העלות של המסלול הזה: כ־350 מיליון שקלים בשנה מקופת המדינה.
הצעה כזו תסייע לעצמאים הרבה יותר מדמי אבטלה סטנדרטיים במקרה של סגירת העסק באופן מוחלט. במשבר הקורונה למשל, עצמאים רבים לא סגרו את העסק אלא רק נדרשו להקפיא את פעולתו לתקופות ממושכות. הם לא היו רוצים לסגור את העסק, וגם המדינה לא הייתה מעוניינת שעסקים רבים ייסגרו לצמיתות בגלל משבר זמני, כך שממילא היה צורך במענקי סיוע ייעודיים. אם החוק היה עובר במתכונת שהוגשה השבוע, הוא לא היה מסייע לכלכלה הישראלית ולא לעצמאים שהיו נדרשים להקים מחדש את העסק.
כבר כיום קיים מסלול דומה לעצמאים. בחוק ההסדרים משנת 2017 נקבע כי עצמאי שסוגר את העסק יוכל למשוך עד שליש מהכספים שצבר לפנסיה בלי תשלום מס. למעשה מדובר במשיכת רכיב הפיצויים שהוא גם חלק מההפקדות לפנסיה, במקרה של אבטלה לעצמאי. זהו פתרון חלופי חלקי לדמי אבטלה לעצמאים, אבל כזה שעלול לכרסם בחיסכון הפנסיוני של עצמאים.
אפשר להניח שמסלול וולונטרי, כמו באפשרות השנייה בהצעת החוק של קארה, ידבר הרבה יותר לעצמאים, שמה שמאפיין אותם הוא עצמאות ולא תלות. כאמור, בניגוד לטענות על "אפליה", בפועל עצמאים משלמים פחות לביטוח הלאומי וגם מקבלים ממנו פחות. אפשר להניח בבטחה שרבים מהם היו שמחים לשלם עוד פחות דמי ביטוח לאומי, ולוותר גם על הטבות אחרות שהוא מעניק ואין להם שימוש בהן. אבל בכל זאת, חברי הכנסת שלנו ששים להעניק לכלל עצמאי ישראל מדובשו ומעוקצו של הביטוח הלאומי.
ההצעה של קארה היא בגדר הרע במיעוטו. אם הכנסת מתעקשת להעניק לעצמאים רשת ביטחון שהם לא רצו בה (אחרת הם היו הולכים לעולם הביטחון התעסוקתי של השכירים), עדיף שתהיה וולונטרית וגמישה. אפשר להניח שהעצמאים שילכו למסלול הראשון, המסלול שמאפשר להם להפקיד כמו שכיר ולקבל כמוהו, יהיו העצמאים החלשים יותר, שהסיכוי שישתמשו בו גבוה יותר. עצמאים מצליחים שבטוחים בהכנסתם יעדיפו את המסלול השני. התוצאה תהיה הגדלת ההוצאות של הביטוח הלאומי, וממילא הגדלת הנטל על עצמאים ושכירים שמשלמים אותו.
