בין העלאות המיסים על החד פעמי ועל השתייה הממותקת ובין אוזלת היד הממשלתית מול גל ההתייקרויות, קצת פספסנו גזרה נוספת שהטיל עלינו משרד האוצר. אם לא יקרה איזה נס, בעוד שבוע וקצת, בעיצומו של חג החנוכה, תיכנס לתוקף הטלת מס על שמנים לרכב. מחירי השמנים יזנקו, ועלות הטיפול התקופתי במוסכים תעלה בהתאם ותצטרף לשלל ההוצאות הגואות.
הניסיון של רשות המיסים להעלות את המיסוי על השמנים אינו חדש, אך נדחה בכל פעם מחדש. הפעם נמצאה אצל מקבלי ההחלטות אוזן קשבת, והניסיון לדחוף אותו לחוק ההסדרים הצליח.
ומה מיוחד כל כך בשמן למכוניות שדורש תוספת מיסוי? לפי רשות המיסים, "שמנים ומוצרי סיכה משמשים בפועל גם כתחליף לסולר לבעירה או למהילה עם סולר ובנזין, לרבות לשם שימוש בכלי רכב". לטענתם, המהלך נועד למנוע "תופעה חמורה של מהילות שמנים וממסים בדלק, אשר גורמת לזיהום אוויר ופגיעה בבריאות הציבור, פגיעה במנועי כלי הרכב של הציבור ובציוד, וגורעת מהקופה הציבורית כמיליארד שקל בשנה". כלומר, בגלל החשש למהילה של השמן (הזול לכאורה) בסולר (היקר לכאורה) נייקר את השמן, ובכך נהפוך את האפשרות הזו ללא כדאית.
לא מעט אנשי מקצוע חלוקים על ההסבר הזה. לדבריהם, המציאות היא ששמני מנוע יותר מדי יקרים ויותר מדי מורכבים מכדי לערבב אותם עם סולר, ולכן אין היגיון של ממש בטענה של רשות המיסים.
אולי העובדה שתוספת המחיר הזו בלועה היטב בחשבון הטיפול התקופתי שנקבל, הקלה על ההחלטה. העלאה של חצי שקל במחיר הלחם או הקוטג' שבהם אנחנו נתקלים מדי שבוע בסופר, היתה מקוממת רבים, אולי גם פותחת מאבק ציבורי רחב. אבל אם הטיפול במוסך יעלה לנו כעת 50־100 שקל יותר, אנחנו לא ממש נשים לב.
אלא שהתייקרות הטיפול במוסך צפויה להיות הרבה יותר גבוהה מתוספת המס החדש על השמנים. המחסור העולמי בחלקי חילוף, השיבושים בשרשרת האספקה והתייקרות השילוח הבינלאומי, גורמים שאינם קשורים למס השמנים, יצטרפו אליו ויעלו באופן ניכר את מחיר הטיפול, במיוחד כאשר יש צורך בחלקי חילוף. עד שהגורמים הללו לא "יירגעו", תתכוננו להוציא הרבה יותר ממה שתכננתם.
אולי העובדה שתוספת המחיר על השמן בלועה בחשבון התקופתי שנקבל במוסך, הקלה על הגזרה. אם הטיפול יעלה כעת 50־100 שקל יותר, לא ממש נבחין בכך
ביטחון תחילה
רבות דובר השבוע על האירוניה בתוכנית לחיזוק יישובי הנגב ושיפור איכות חיי התושבים. את התוכנית פרסמה הממשלה בתחילת השבוע, כאשר שעות ספורות אחר כך התחולל קרב חמולות בדואיות על מפתן בית החולים המרכזי בלב בירת הדרום.
למהלך הזה הקצו הקברניטים 500 מיליון שקל. מדובר בצעד מבורך בהחלט, אבל אי אפשר להתעלם מהניתוק של הממשלה ממה שקורה בשטח. נראה כי מקבלי ההחלטות לא מסוגלים להבין שהדרישה של תושבי הנגב, הרבה לפני יצירת "אקו סיסטם אקדמי־תעשייתי", היא לחיות ללא פחד. כן, דרישה בסיסית ביותר. הרצון והזכות להלך בביטחון ברחבי הערים ולנסוע ללא חשש בכבישי הדרום, קודמים בהרבה להקמת בית חולים חדש.
בכל רשימת ההקצבות המתוכננת שפרסמה הממשלה, בסכום של חצי מיליארד שקל, לא מוקצה אפילו שקל אחד לחיזוק הביטחון האישי – הזכות הבסיסית ביותר. היכולת ללכת ברחוב בלי שתושבי הפזורה יפחידו אזרחים תמימים, בלי שיטרידו מינית עוברות אורח, בלי שינסו "להוריד" רכב מהכביש, או בלי שיכנסו לחנות או בית עסק וידרשו פרוטקשן באיומים.
תושבי באר־שבע ושאר יישובי הנגב נאלצים לארגן יוזמות פרטיות כדי לסייע למשטרה, שמתלוננת על מחסור חמור בכוח אדם ועל חוסר יכולת להתפרס בכל המקומות. זאת, כאשר מספר האירועים הלאומניים והפליליים הללו כבר חצה כל גבול.
ראש הממשלה נפתלי בנט והשר לביטחון הפנים עמר בר־לב הקפידו לעשות יחסי ציבור גדולים למבצע תפיסת האמל"ח (המוצלח) של העבריינים במגזר הערבי, אבל האם בזה תמו המשימות?
חשוב גם לומר – יש קשר ישיר בין האלימות והפשע במגזר הערבי והבדואי ובין עוצמת המאבק בהון השחור. כספי הפרוטקשן והלוואות השוק האפור מגיעים לארגוני הפשיעה ומתדלקים את הפעילות הענפה שלהם.
בשבוע שעבר התקיים בכנסת דיון בוועדה לביטחון פנים, ובו סיפר ראש עיריית לוד יאיר רביבו על עסקאות נדל"ן מפוקפקות שהעירייה מתוודעת אליהן. "ראינו רכישה בחמישה מיליון שקל של נכס שבקושי שווה שלושה מיליון שקל", סיפר רביבו, "חצי מהסכום עם מזוודת מזומן". הלבנת ההון (לכאורה) בשיטה הזו זועקת לשמיים.
אך ראש העירייה לא הסתפק בכך והוסיף: "כמעט מדי שבוע אני מעביר ליחידת יהלום (יחידה ארצית של רשות המיסים לחקירות ומאבק בפשיעה כלכלית; א"ר) דיווח על עסקה שמקור הכספים בה כנראה מהון שחור, אבל התשובה שאני מקבל היא שאין לנו מספיק כוח אדם".
דווקא את החלק הזה, של המאבק בהלבנות ההון, בחרה הממשלה להשאיר מחוץ לתקציב ולחוק ההסדרים. הרי לא מדובר בסעיף חשוב כל כך.
בריאיון שהעניק לאחרונה לעיתון גלובס, נשאל מנכ"ל משרד ראש הממשלה יאיר פינס, אחד האנשים המקורבים ביותר לבנט, "על מה אתה הכי מצטער שנשאר מחוץ לחוק ההסדרים?". פינס השיב: "הטיפול בהון השחור. זה משהו שבשלה השעה לטפל בו. זה נושא שגם מתכתב עם סוגיית הפשיעה במגזר הערבי. הכסף המזומן והתמריצים שלא לעבוד באופן שקוף מול מערכת המס. אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות קטנוניים ולהצטער על מה שלא עבר".
תושבי הנגב ושאר אזרחי ישראל דווקא מאוד מצטערים שהמלחמה בפשיעה ובהון השחור לא תוקצבה ולא נכנסה לעבודה סדורה במסגרת חוק ההסדרים הנוכחי.
