בקיץ האחרון הלך לעולמו צבי שיסל, אחד מגדולי הבמאים והמפיקים הישראלים. ב-1968, כשהיה רק בן 22, הפך שיסל לאמרגן והמפיק של אריק איינשטיין. יחד איתו ועם אורי זוהר הקים את חבורת "לול" שיצרה תוכניות טלוויזיה, סרטים ואלבומים מוזיקליים. בדרך כלל המפיק נמצא מאחורי הקלעים ולא מוכר לקהל, אבל באחד השירים המפורסמים ביותר שלו, אריק איינשטיין שם את צבי יחד איתו במרכז.
בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים הצטרף שיסל להרכב שליווה את אריק איינשטיין בסיבוב ההופעות הארוך והמתיש בין בסיסי ומוצבי צה"ל. צוות המופע היה נוסע במשך שעות ארוכות מצפון הארץ לדרומה בכל כלי רכב ובכל מזג אוויר ומנסה להרים את מורל החיילים הירוד. על החוויה הזו כתב אריק איינשטיין מין שיר-סיפור ארוך ומורכב. אריק הביא את הטקסט לשלום חנוך על מנת שילחין אותו, אבל שלום לא חשב שאפשר להרכיב מהמילים האלו שיר עם לחן יפה. מיקי גבריאלוב היה הבא בתור ההלחנה, וגם הוא התקשה מאוד בהלחנה ואמר לימים כי זה הלחן שלקח לו הכי הרבה זמן להלחין בכל הקריירה. בסופו של דבר, בזכות בעבודה מאומצת שכללה כתיבת חמישה קטעים מוזיקליים שונים, נולד השיר "סע לאט" שהפך לנכס צאן ברזל ולאחד השירים המוכרים של אריק. "סע לאט" היה גם השיר הראשון שהושמע בגלגלצ ב-1993, וב-1995 אריק כתב לו שיר המשך בשם "סע לאט ב'" (בעולם הזמר שירי המשך הם דבר נדיר מאוד בניגוד לספרות או הקולנוע).
סע לאט
"נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב.
הגשם שוב נהיה כבד, ולא רואים ממטר.
סע לאט.
צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות
ואני חושב כמה חם בבית,
ואיזה מסכנים החיילים -ששוכבים עכשיו בבוץ.
סע לאט, סע לאט.
ברדיו – החלפון של הגשש, פתאום התחילו חדשות.
הלילה יירד ברד כבד, אצלי הלך הוישר.
צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון.
ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים –
שאוכלים להם ת'לב.
סע לאט, סע לאט.
תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים,
לא יתחילו בלעדינו,
סע לאט, סע לאט.."
(מילים: אריק איינשטיין, לחן: מיקי גבריאלוב)
אריק א
לשיר אין נושא אחד ספציפי. תוך כדי נסיעתם המשותפת במכונית הישנה, חושבים אריק וצבי על שלל דברים שונים. חלקם מאוד רלוונטיים עבורם כמו מצבה הירוד של הפועל תל אביב באותם שנים או התגליות החדשות בתחום חקר החלל, וחלקם אקטואלי עד ימינו כמו הדאגה לחיילים, החשש מהמצב הבטחוני ומצב החקלאות והגעגוע לאישה בבית. את כל המחשבות מאגד המשפט שאריק וצבי היו אומרים לנהג שלהם פעמים רבות במהלך סיבוב ההופעות "סע לאט! לא יתחילו בלעדינו".
כשאריק שר "סע לאט" הוא לא מתכוון רק לנהג שלו אלא גם לחייו שלו. כשהנסיעה היא איטית ובטוחה אפשר להרגיש בה כל מטר שעובר, כשחיים במתינות ורוגע יש ערך ומשמעות לכל מטרה, לכל צעד ולכל הישג. כשהמסע מהיר מאוד הוא עלול לעייף ולא להגיע עד סיומו ולכן, אומר לנו אריק, סעו לאט.
בסיומו של מפגש האיחוד המרגש של יעקב ועשיו בפרשתנו מציע עשוֹ ליעקב שימשיכו יחד בנסיעה. יעקב מסרב ואומר לו כי ילדיו הרכים והמקנה שלו לא יצליחו לעמוד בקצב של עשוֹ וצבאו "יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים" (בראשית ל"ג יד).
יעקב אבינו לא רוצה להתנהל לאיטו רק מתוך רחמים על הצאן. המדרש מסביר שמשמעות המילים "לרגל המלאכה" היא לעצור להפוגה מהמלאכה בשבתות וימים טובים.
גם עצירת יעקב לרגל הילדים לא קשורה דווקא לרוחב צעדיהם, אלא לנחת שיעקב זקוק לה כדי לנהל משפחה. כל הורה יודע כמה זמן צריך להשקיע בילדים כדי להוציאם למסגרות ולארגנם לטיול או אירוע. האיטיות של יעקב היא לא חולשה (אפילו אם עשו יחשוב כך), היא דרך חיים.
כך מלמדים אותנו יעקב ואריק: אל תפחדו להאט! הסגנון האיטי אולי לא נראה הכי יעיל אבל ודאי שהוא הכי בטוח. מי שמצליח לאט-לאט להשיג עוד-ועוד בלי למהר בפזיזות, דמותו וערכיו נשארים איתנו גם שנים ודורות אחרי מותו.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
