"תודה לשרת המשפטים, הגב' איילת שקד, אשר השכילה למנות מועצה ציבורית שבראשה שופט בית משפט עליון ונציגים מגוונים. תודה ל… ממונים המשרדיים למניעת גזענות, אשר מהווים לי שותפים חשובים במיגור הגזענות הממסדית", כך בירך ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות ב-2017.
הדוגמאות שהציג איתן אבניאון בספרו "מילה במילה" למושג גזענות, הכוללות אכזריות, היטלריזם, נאציזם, רצחנות ותורת הגזע, מעלות תהייה נגד מי נאבקת היחידה הממשלתית הזו. לכל הפחות, אפשר להטיל ספק אם היה בישראל אזרח או תושב כלשהו שנתקל בגזענות ממסדית, כפי שהוגדרה במילון. ב"גזענות" כמילת גנאי יש להניח שנתקלו אזרחים רבים, רבים מדי, ונרתעו מכל פעולה או אמירה שעלולה לתייג אותם, על לא עוול בכפם, כגזענים. צירופה של היחידה למשרד המשפטים גורמת לכך שמלבד איום התיוג, מרחף ברקע גם האיום המשפטי שעלול להתחשר מעל כל אזרח כאפלה בצהריים.
על אף האמור לעיל יש להבהיר כי גילויי גזענות בישראל נפוצים מאוד. הטרור הערבי נגד היהודים חוסה תחת ההגדרה של גזענות. במענה לפעולות איבה אלו, כבר הוקמו מספר יחידות ממשלתיות שעליהן נמנים צה"ל, השב"כ ומג"ב. אז לשם מה היה נחוץ להקים את היחידה הזו?
נראה שניתן לקבל תשובה לשאלה מתוך כתבתו של שילה פריד. פריד חשף שבמסגרת הכשרה, חויבו עובדים ביחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים להשתתף בסיור בלוד. "במהלך הסיור שמעו המשתתפים שיחות מהתושבים הערבים על יום הנכבה… טענות על גזענות מצד היהודים". נראה אם כן שאחת ממטרות היחידה היא ליצור סימטריה בסכסוך הערבי-ישראלי במקרה הטוב, או להציג את ה"פשעים" שביצעו, ומבצעים, הציונים בתושביה הערבים של הארץ במקרה הגרוע.
כיצד הגיעה מדינת ישראל, שקמה מאפר גילויה המחריד ביותר של הגזענות ושכל חושיה אמורים להיות מוכוונים למאבק בצוררים אותה, למצב שחרבה התהפכה עליה וכנגדה?
אחת התשובות האפשריות מופיעה בספרו של הפסיכיאטר וההיסטוריון קנת לוין, "סינדרום אוסלו". לוין מתאר כיצד היחלשות הקהילות היהודיות באירופה שלאחר ימי הביניים הותירה את היהודים "חשופים לשחיקה הנפשית שזימן להם המצור המתמשך שהחברה הסובבת הטילה עליהם בכך שדחקה אותם לשוליים, הכפישה אותם". ההשלכות של שחיקה זו, לפי לוין, גרמו "לחדירת הטיעונים האנטי־יהודיים לליבותיהם של היהודים".
התופעות הללו, של אוכלוסייה במצור, לא רק שלא נחלשו עם הקמת המדינה הן אף התחזקו. הגורם להתחזקותן הוא המצור בו שרויה המדינה מאז הקמתה על ידי אויביה מסביב. הערבים אף אימצו את השיטה המערבית לשחיקת התודעה של היהודים כנרדפים, כפי שעולה מספרו של יהושפט הרכבי "עמדת הערבים בסכסוך ישראל־ערב". הרכבי ציטט אחד מבני משפחת נשאשיבי הירושלמית שכתב כי "אלו שחיו כל חייהם כמיעוט מבוזה בארצות שבהן שכנו, באים היום, לאחר שנעשו רוב, משתלטים ונוקמים במיעוט הראשון שנפגשים בו… מיישמים עליו אותם הסדרים שהנהיג היטלר לגביהם". ציטוט אחר בספר מגיע ממצרים, לפיו "המיעוט הערבי בישראל נתון לרדיפות גזעניות מקיפות".
שינוי התודעה אצל היהודים מושפע מהפיכת הסכסוך לסימטרי, כפי שניתן להבין מניתוחו של הרכבי את הרציונל של הערבים: "הקונפליקט נעשה סימטרי. שני הצדדים מאיימים באותה מידה על היריב לחסלו… ייתכן גם שבהצגת מטרת החיסול כהדדית פועל מנגנון פסיכולוגי של 'השלכה' היינו [הערבים] מייחסים לישראל את מטרתם".
הקמת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, שהתקבלה כהחלטה אומללה של ממשלת נתניהו הרביעית בביצוע שרת המשפטים דאז איילת שקד, מלמדת על מידת הצלחתם של האנטישמים להטמיע ביהודים את רגש האשמה העצמי.
