במשך דקות ארוכות התנוססה על מרקע התוכנית "אולפן שישי" הכותרת "מתקפת אמסלם – נדרוס את בג"ץ, נכלא שמאלנים". הציטוטים מדברי ח"כ דוד אמסלם מהליכוד נלקחו כביכול מתוך שידור "ספייס" בטוויטר שהתקיים בשבוע שעבר בהשתתפותם של מאות משתמשים, ואלפים נוספים האזינו להקלטות ממנו שעלו בהמשך.
אלא שח"כ אמסלם לא אמר באותו מפגש אינטרנטי את המילים "נכלא שמאלנים" וגם לא קרא להכניס אותם למכלאות. אמסלם השתמש במטאפורה כשהתייחס ליועצים משפטיים ואמר: "אנחנו צריכים להיות מפוכחים ולהבין שמדובר כאן בזאבים שטורפים כל מה שזז, ואם אנחנו לא נדע לרסן אותם ולהכניס אותם למכלאה בסוף הם יאכלו אותנו שוב פעם". נו, אפשר לדון על חיוניותה וסגנונה של המטאפורה הזו, אבל השאלה היא איך הפכה זו לכותרת השקרית "נכלא שמאלנים", שכאמור התנוססה ב"סופר" בולט בזמן הדיון בדברים?
כשמנחה אולפן שישי, דני קושמרו, ציטט את הדברים של אמסלם, היה כתוב על המסך וגם נאמר במפורש שמדובר בציטוטים מ"דה מרקר", העיתון הכלכלי של קבוצת הארץ. מדוע משדר אקטואליה מרכזי בחדשות 12, עם צוות לא קטן, צריך לצטט מעיתון כלכלי ולא פשוט לשלוח את אחד מכתביו או תחקירניו לשמוע את הקלטת אותו ספייס ולהביא משם את הציטוטים? הרי לא מדובר בסקופ של דה מרקר. הקלטות הספייס היו פזורות מאז אמצע השבוע ברחבי הטוויטר. יש לשאלה הזו שתי תשובות, ולא בטוח איזו מהן גרועה יותר. האחת היא עצלות: יותר קל לקחת את החומר הלעוס שעשה עיתונאי אחר ופשוט לצטט אותו מתוך תקווה שאותו עיתונאי דייק בדברים.
התשובה השנייה מחזירה אותנו אחורה לתקופת שיא הקורונה, אז דילג אילן לוקאץ' – עיתונאי ועורך ותיק בחדשות 12 – לעשות כתבה בנתב"ג בעקבות אורי משגב ב"הארץ". כתבתי אז כך: "מישהו כותב משהו ב'הארץ' – עיתון נישה מוערך הפונה לקהל ספציפי ומשמש בפועל כביטאון השמאל הישראלי – ואחרי כמה ימים המסר מהדהד במהדורת החדשות של ערוץ 12, הנצפית במדינה. מי שחשב שזהו מקרה, קיבל בסוף השבוע שעבר הוכחה נוספת לקיומה של שיטה. אני מדבר כמובן על 'תחקיר נתב"ג' של הכתב אילן לוקאץ' באולפן שישי".
הסנכרון המטריד, לעתים קרובות מדי, בין המוצג ב"אולפן שישי" לנכתב בעיתוני רשת שוקן נובע מכך שבדרגי העריכה, חושבים בשוקן ובחדשות 12 כמעט אותו דבר על הנושאים הבוערים. על המסך יש ניסיון לגיוון, מאחורי הקלעים רק שמאל ושמאל.
במוצאי השבת – יממה תמימה לאחר הפרסום המעוות של דברי ח"כ אמסלם ואחרי עשרות אם לא מאות ציוצים שהלמו בו על כך – התנצל עיתונאי דה מרקר שהביא את הציטוטים, תומר שטרקמן, והודה שאינם נכונים. דקות לאחר מכן גם דנה ויס עשתה מעשה דומה כשהבהירה על מסך חדשות 12 ב"חדשות סוף השבוע" שהציטוט לא היה מדויק. אפשר לשאול מדוע לקח כל כך הרבה זמן לתקן את המעוות. ואפשר גם לתהות מדוע הם היו צריכים את כל זה. הרי בדבריו האמיתיים של אמסלם היו לא מעט אמירות שהיה אפשר לקיים בהן דיון נוקב. כעת, הפוקוס עבר לעיוות של דבריו, ובצדק. היה שווה?
