בשבוע שעבר כתב העיתונאי עמית סגל בטורו בידיעות אחרונות כי לאחר שש שנים של עינוי דין מחפיר שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט מעביר את אריה דרעי, הפרקליטות מבקשת להטיל על דרעי קלון כתנאי לעסקת טיעון. המשמעות, לפי סגל, היא סיום הקריירה הפוליטית של דרעי. אבל נאמן לדמותו כ"אריה" בשלטי החוצות במערכות הבחירות האחרונות ("נתניהו צריך אריה חזק"), דרעי סירב להצעה.
עמידתו האיתנה של דרעי מול מנדלבליט אינה רק תוצאה של חוסר האמון שבלוק הימין וציבור בוחריו חש כלפי היועמ"ש ומערכות החוק, אלא גם של מעמדו המפלגתי, הפוליטי והציבורי של דרעי. בסיס התמיכה ביו"ר ש"ס איתן לא פחות מזה של בנימין נתניהו. הוא באמת אריה חזק. דרעי נמצא כיום בעמדת כוח נדירה בנוף הפוליטי שלנו. למעשה, מעמדו כיו"ר המפלגה מול חברי הכנסת שלה חזק אף מזה של נתניהו מול חברי סיעת הליכוד. לנתניהו יש אתגרים מבית, כמו יולי אדלשטיין היום וגדעון סער בעבר, אך בש"ס אין איש שיקרא תיגר על אריה דרעי, ולא רק מפני שהוא יו"ר המפלגה.
כדי להבין את הכבוד והיראה שרוחשים לדרעי במפלגתו ובקרב הציבור המזרחי, החרדי והמסורתי גם יחד, כדאי להקשיב לזיכרונות ילדותו של אחד החברים הבכירים ברשימת ש"ס. אותו ח"כ מספר שכאשר הודיעו לתלמידים בבית הספר שדרעי עומד להגיע לביקור, הם לא ישנו בלילה מרוב התרגשות, שהייתה גדולה מזו שחשו לקראת ביקוריהם של רבנים מכובדים. ההסבר לכך טמון כנראה ביכולת של דרעי להעניק לציבור תחושה של גאוות יחידה מאין כמותה. בעבר נושאי הדגל של הציבור הזה "טפטפו" לו שהוא שווה ערך לציבור האשכנזי; עד שבא דרעי והחליט שתמו ימי ההשוואה, וכאילו אמר: "אתם שווים בפני עצמכם ולא בהשוואה לציבור אחר. תהיו גאים במי שאתם".
שיא כוחו של דרעי נרשם בבחירות 1999, אז קיבלה ש"ס בראשותו 17 מנדטים. זמן לא רב לאחר מכן נאלץ דרעי לעזוב את החיים הפוליטיים, עם הרשעתו בפלילים ושליחתו לכלא. ישראלים שחצו את גיל 35 זוכרים את עצרת התמיכה האדירה שנערכה למענו לפני כניסתו לכלא. באותה עצרת עמד דרעי וביקש סליחה מהרב שך על כך שחבר לשמאל וסייע בהעברת הסכם אוסלו, בניגוד לעצתו ודעתו של מנהיג הציבור הליטאי.
עד היום הוא בטוח שהוא נפגע מה"קפידא" של הרב שך – מונח עתיק המתייחס לכעס שמישהו אוגר בתוכו כלפי אדם מסוים שפגע בו. "קפידא" מאדם גדול וצדיק היא עניין שיהודים מאמינים נזהרים ממנו ומבקשים להסיר אותו. סוג של "קארמה" אם תרצו. דרעי לא נזהר אז, ונענש, אבל מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין; לפי מקורבים אליו, דרעי של היום אינו חובר לשמאל לא רק מפני שבסיס התמיכה הפוליטית שלו הוא ימני "על מלא", אלא גם בגלל ה"קפידא". הוא למד את הלקח.
ולא רק הוא. גם חברי הכנסת הצעירים של ש"ס זוכרים מה עלה בגורלו של אלי ישי, יורשו הזמני: כשדרעי חזר לש"ס הוא הדיח את ישי, שעמד בראשות המפלגה בזמן שדרעי נעדר מהפוליטיקה. ישי ניסה ולא הצליח להקים מפלגה מתחרה, ומעמדו של דרעי התבסס עוד יותר. חברי הכנסת בש"ס זוכרים היטב את ישי, וסופו מפחיד אותם מאוד. מאז ועד היום כל הצעת חוק וכל מהלך פוליטי שלהם יקבלו את אישורו המוקדם של דרעי. זאת ועוד, כמעט כל נאום שנושא חבר כנסת מש"ס יכלול דברי שבח ליו"ר המפלגה.
בש"ס יש אנשים ראויים, אבל קשה לדעת אם למי מהם יש מה שיש לדרעי. בכנסים בהשתתפותו, אנשים נושאים אליו עיניים כפי שבנות 16 נושאות עיניים לאליל נעוריהן. דרעי הוא רוקסטאר, ובכך הוא דומה לנתניהו. אם זה המצב, למנדלבליט ממתין קרב לא פשוט. כרגע נראה שבניגוד לחברי הכנסת של ש"ס, הוא לא למד את הלקח.
