בעוד קצת יותר מיממה, אמורה להתכנס הוועדה לבחירת שופטים, לבחירת ארבעה מועמדים לבית המשפט העליון. תשעת החברים ייכנסו לחדר, ולמרות כל ההידברות המוקדמת ביניהם לא ניתן לנבא אף פעם מה בדיוק תהיה התוצאה הסופית. יחסי הכוחות המתגלים בתוך החדר, שונים לעיתים מאלו שהצטיירו במשא ומתן המקדים, שמות שלכאורה הוסכמו עלולים ברגע האמת למצוא את עצמם בחוץ ואחרים שאיש לא נתן להם סיכוי, הופכים פתאום למועמדי פשרה.
ובכל זאת, תמונת המצב כפי שהיא מצטיירת כרגע, נראית לא מבטיחה עבור הצד השמרני. ראשית, על פי כל הסימנים מעמדו של "הכיסא הערבי" נותר איתן, דבר המבטיח את מקומו של השופט חאלד כבוב בעליון. שלושת השופטים הנוספים שייבחרו יתחלקו בין מועמדם של השופטים, מועמדה של לשכת עורכי הדין, ומועמד שאותו יקדם שר המשפטים. עם זאת, כל אחד מהצדדים זקוק גם לתמיכת שאר חברי הוועדה, כדי להשיג רוב של שבעה.
נציגי השופטים, ובראשם נשיאת בית המשפט אסתר חיות, ככל הנראה לא יצליחו להגשים את רצונם למנות את השופט יגאל מרזל. הכהונה הארוכה שצפויה למרזל לו ייבחר, ובסופה לכאורה אף נשיאות העליון, עומדת בעוכריו. מי שצפויה להרוויח מכך היא השופטת רות רונן, שסיכוייה להיבחר כנציגת השופטים נראים גבוהים משום שהקדנציה שלה תהיה קצרה יותר. רונן נחשבת לאקטיביסטית לא פחות ממרזל, דבר שחסם את מועמדותה בתקופה בה איילת שקד עמדה בראש הוועדה, אולם כעת דרכה לעליון נראית אפשרית בהחלט.
שר המשפטים גדעון סער מקדם מצידו את מועמדותה של השופטת גילה כנפי-שטייניץ, רעייתו של ח"כ יובל שטייניץ מהליכוד. כנפי-שטייניץ לא נחשבת למועמדת שמרנית במיוחד, ופסק הדין שלה נגד תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" בטענה ל"הדרת נשים", אף נחשב כאקטיביסטי. מנגד, גם היא מבוגרת יחסית ולא צפויה להותיר חותם מיוחד בבית המשפט העליון. סיכוייהם של מועמדים שעמדותיהם השמרניות בולטות יותר כדוגמת פרופ' דוד האן והשופט רם וינוגרד, נראים נכון לעכשיו קלושים עד בלתי קיימים.
בלשכת עורכי הדין עדיין מעוניינים למנות נציג שלא משמש כיום כשופט. השמות המובילים בהקשר הזה הם של קובי שרביט ונתי שמחוני, כאשר שמו של שמחוני מוסכם גם על נציגי הימין בוועדה, בניגוד לזה של שרביט. עם זאת, נציגי השופטים מתנגדים באופן עקרוני למינוי עורך דין שלא כיהן מעולם כשופט. בין האפשרויות שעלו כפשרה בין הצדדים, נמצא השופט גרשון גונטובניק. גונטובניק נחשב לשופט הנוטה לצד הסנגוריאלי, כפי שמעוניינים בלשכת עורכי הדין, אך גם נתפס כנוטה לאקטיביזם. למרות זאת נציג הימין בוועדה, שמחה רוטמן, לא פוסל את מועמדותו, שנתפסת כעדיפה על פני שמות אחרים שעלו כנציגי הלשכה. לגונטובניק צפויה אמנם קדנציה ארוכה, אולם אם במקביל אליו (ולמעשה מעט לפניו) ימונה גם ד"ר חגי ויניצקי כפי שרוטמן היה רוצה, לוויניצקי יהיה ותק ארוך יותר כמועמד לתפקיד הנשיא. מועמד פשרה נוסף ששמו עלה הוא השופט צבי ויצמן, שגם לו נטיות סנגוריאליות, אך עקב גילו לא יהיה מועמד לנשיאות העליון על פי שיטת הסניוריטי.
ושוב, לאחר כל ההערכות, בתוך חדר הוועדה הכול יכול להשתנות. במוצאי השבת האחרונה אמר שר המשפטים סער כי אף קיים סיכוי שהוועדה כלל לא תתכנס לבחירת שופטים. תיאורטית קיימת גם האפשרות לבחירת שני שופטים בלבד בשלב ראשון, אולם אפשרות זו נראית קלושה. אי כינוס הוועדה הוא כוח ששמור בידיו של סער, ויכול לשמש מנוף לחץ מול נציגות השופטים, שלא ירצו להישאר בהרכב חסר. כעת עולה השאלה האם סער יבחר לעשות שימוש במנוף הלחץ על מנת לשפר את עמדתו.
