הסדרה 'עוזרת הבית' (נטפליקס) הכתה גלים. למי שלא מכירה, אלכס, גיבורת הסדרה היא כותבת מוכשרת אבל במקום להמשיך לחוג כתיבה יוצרת בקולג' היא חיה עם שון, הבחור החמוד והמכור מאד לאלכוהול ממנו היא נכנסה להריון. בימים שהאלכוהול משתלט על שון הוא אלים כלפיה, אבל אלימות שהיא "ליד". הוא מעולם לא מרביץ לה ישירות רק מעיף חפצים שנשברים מילימטר לידה, לכן היא גם לא מתלוננת במשטרה, כי לכאורה אין לה 'קייס'. בימים שהוא לא שותה- הוא אוהב את הילדונת המתוקה שלהם מאדי, בכל ליבו. אלכס עושה מעשה ועוזבת אותו, היא לוקחת את הילדה ובורחת. לפרנסתה היא עובדת כעוזרת בית. אני לא סוקרת כאן את הסדרה אבל יש בה דמויות מורכבות ומערכות יחסים מפותלות. בקיצור, מעניין. הנושא החשוב מוצג בצורה יצירתית, אומנותית ועמוקה ולמרות שחיי ברוך השם רחוקים מחייה של אלכס בכל מובן אפשרי מזרח ממערב, מצאתי גם חלקים להזדהות בהם, שזה דורש עיון בפני עצמו.
כשסיימתי לצפות ניקרה בי שאלה האם ישנן סדרות או סרטים בהם הגיבור הוא גבר שאשתו מתעללת בו. לא מצאתי. כשחקרתי קצת את הנושא סיפרו לי שהיו פעם אבל הורידו אותם. בגלל שנשים בדרך כלל לא מתעללות פיזית קשה הרבה יותר לשים את הקו ולקרוא לילד בשמו. גבר יתקשר למשטרה ומה הוא יגיד? "אשתי כבר שנים משפילה אותי?", "היא מבזה אותי בציבור?", "היא מעירה לי על כל דבר שאני עושה ומרחיקה אותי מהמשפחה שלי?", "היא קנאית ואובססיבית". כל דבר שבמצב הפוך היינו מזהים כ'נורות אזהרה לזוגיות מסוכנת' כשזה מופנה כלפי גבר זה יותר נסלח כי לא מדובר בסכנת חיים. ואולי, זה נסלח מדי.
סדרת הילדים המצליחה "קופה ראשית" מביאה דוגמה לזוגיות מסוג זה. גברת שוני נשואה למוש סטרטינר והיא רודה בו על ימין ועל שמאל, אבל זו סאטירה כמובן אז כולם צוחקים, נכון? לא יעלה על הדעת שגם בתוך סאטירה היו כותבים דמות של אישה שבן זוגה מתעלל בה וכולם היו צוחקים.
לא רק לאלימות כלפי נשים צריך לשים סוף, גם לאלימות כלפי גברים. לא יודעת איך זה יוצא שאני פרקליטה שלהם. אולי כי יש לי רק בנים ואני חרדה לנקודות הפגיעות שלהם בדיוק כמו שאימהות לבנות נהיות נמרות ומשנסות מותניים להילחם בנקודות הפגיעות שלהן. צריך לזכור שלנשים יש כח עצום בידיים, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה משפטית. כל תלונה משמעותית שלהן שולחת גבר למעצר מידי עוד לפני שהתלונה נבדקה. גם אם בסוף מסתבר שהיא השתמשה בכוח הזה בשביל "לקרוע אותו בגירושין האלה", כמו שעורכת הדין שלה המליצה ולא היו דברים מעולם. הוא את הטראומה שלו מהלילה במעצר, את הבושה וההשפלה- כבר עבר. לשימוש בכוח הזה אין שם מתוקשר אבל הוא יכול לגמור בנאדם.
לפעמים הקו דק הרבה יותר ועדיין פוגע אנושות. סיפר לי לאחרונה בחור שאני מכירה שיצא לא מזמן לדייט עם מישהי חדשה. אחרי ערב נעים וזורם בו הרגיש חיבור ומשיכה, לקראת סוף הדייט הוא נגע בה בעדינות, היא נגעה בו בחזרה בעדינות והם נפרדו ב'ליל מנוחה' רך. מאז נעלמו עקבותיה. בהתחלה הוא התאכזב כי חשב שסוף סוף פגש מישהי שמתלהב ממנה, אבל אז להפתעתו הגמורה, בעמוד הפייסבוק של חברה שלה הוא מוצא את הסיפור שלהם, אמנם בעילום שם, אבל כדוגמא לגבר שפוגע בבחורות בדייטים. "אני?", הוא נשמע עצוב ומובס. "אני כבר מפחד לצאת איתן, אי אפשר לדעת איך הן יתהפכו לי, איך יאשימו אותי בדבר נורא מאד, בקלות רבה כזאת".
אולי כשמשהו מדובר הרבה מאד הוא שטוח יותר. גם אם הוא דבר רע וקשה. עצם השימוש התכוף בו הופך אותו לנגיש יותר והפוך על הפוך הוא נהיה קצת נורמטיבי. המילה 'פוגע' כבר מתגלגלת על הלשון מספיק בקלות שלא צריך לדוג עמוק כדי לשלוף אותה מעומק מחסן המילים שלנו. ואולי מתוך הרגילות הזאת קל לבחורה לקרוא 'פוגע' למישהו שהיא התחבקה איתו בסוף הדייט ואחר כך התחרטה. אני חושבת שבתוך המאבק הצודק על כבודן וחרותן של נשים אסור לנו לשכוח גם את כבודם וחרותם של הגברים. זה מגיע להם וזה טוב גם לנו.
