יש שני תחומים בבית שלנו שנכשלנו בהם כישלון חרוץ, ויש לי תאוריה שהמצאתי לעצמי שמסבירה מדוע זה כך. הדבר הראשון שנכשלנו בו לחלוטין הוא זמן מסך. אני יודעת, זה נורא. כל המחקרים מצביעים על כך שהילדים שלנו לא יוכלו לתקשר זה עם זה בעתיד, שלא יידעו לפתח אינטימיות ויהיו הורים גרועים. אבל נכשלנו בכל זאת. הקורונה היא תירוץ מעולה לזה- ארבעה ילדים צעירים, נער בוגר ושני מבוגרים שמנסים לפרנס את כל זה, לא ממש אפשרו לנו להניח את הגבולות. אבל האמת היא שאנחנו בעצמנו מכורים. מספיק לראות את הסטרס שלי כשהאפליקציה של פייסבוק שוב עושה לי בעיות כדי להבין שלי עצמי יש בעיה.
דבר אחר שנכשלנו בו הוא הניקיון. בבית הזה כמעט תמיד יש כלים בכיור, השיש לא נקי, יש נעליים זרוקות בכל מיני פינות בבית והכביסה הנקייה לא נכנסת לארון גם אחרי שחילקתי אותה לפי חדרים. ניסינו. שלא תחשבו שלא. הייתה טבלה על המקרר, היה לוח משימות. כל אחד אמור לשטוף לפחות את הכלים שהשתמש בהם. בפועל? אם אני בקומה למטה הם רוחצים. אם אני לא – הם משאירים הכל מעוצב בסגנון של "מה שיוצא אני מרוצה". ואני מודה – זה מטריף אותי. אך גם במקרה הזה לכישלון יש יותר מהורה אחד. ראשית ישנה אני. אישה שמעולם לא הייתה מסודרת במיוחד. גדלתי בבית די הפוך ורוב האחיות שלי הן היום נשים מאד מסודרות, אבל לא אני. שנית, באמת עמוס כאן. אנחנו אנשים עובדים ויש כאן כמות נאה של ילדים וחתולים בתוך שנתיים של קורונה. משמע- כולם בבית המון מהזמן.
מעבר לדפוסים ולהרגלים הקלוקלים שלי שמשתקפים בבית בו חיה, יש סיבה נוספת לכישלונות הספציפיים האלו והוא הבית המורכב הזה. הפרק ב' הזה. אנחנו לא אוהבים להודות בזה, אבל כל כך חשובה לנו האווירה הנינוחה בבית, שאנחנו פשוט מוצאים את עצמנו רוחצים את הכלים בעצמנו. אנחנו נעדיף לגרד בעצמנו את גרגירי העגבנייה שהחלו כבר להנביט ולא לשאול מי השאיר את זה על השיש. התשובה הרי ממילא תהיה "לא אני"!
אנחנו לא רוצים לחנך אחד את ילדי השני. קורה המון שאנחנו נמצאים בבית זה עם ילדיו של זו. אם קשה לנו להיכנס לעימותים עם הילד שהבאנו לעולם בעצמנו אז על אחת כמה וכמה כשזה מגיע לילד שלא ילדנו. אנחנו מרחמים עליהם. כן. בסתר ליבנו אנחנו מרחמים עליהם וזה השיח הפנימי שאנחנו מתביישים להודות בו: הם נורא מסכנים. תבינו, הם עוברים מבית לבית ובכל בית יש כללים אחרים. הייתה להם נסיעה ארוכה, הם עייפים, רק היום הגיעו, כבר ננדנד להם על הכביסה?
אני יודעת שהדברים האלה קיימים גם בבתים הלא מורכבים. אבל אצלנו, הפרק ביתניקים, הכל הרבה יותר מורכב. אנחנו רוצים נואשות שהכל יזרום. זה כאילו שהזוגיות והאהבה שלנו תלויים בזה שהאווירה בבית תהיה טובה. ולא, עוד לא מצאנו פתרון לכל הפחד, אבל התחלנו שוב תורנות אתמול. תחזיקו לנו אצבעות. נעדכן.
