בינואר האחרון התפרסמו כמה רשימות של ההסכתים האהובים לשנת 2020 בתחומים שונים, ובצמרת כמה מהן כיכבו מספר הסכתים של תאגיד השידור הציבורי – חיות כיס, שיר אחד ועוד. צריך להקדים ולומר: ההסכתים של התאגיד נעשים ברמה הגבוהה ביותר, חלקם במסלול הבטוח להפוך לקלאסיקות (שיר אחד) וההשתחלות שלהם לצמרת הרשימה מוצדקת לגמרי. ועדיין, אני מבקש לטעון שלמרות שמדובר במוצר מעולה, ייתכן שהיה מוטב בלעדיו.
בואו נתחיל מהבסיס – מה ההצדקה בכלל לקיומו של שידור ציבורי? המצדדים בקיומו טוענים שהוא נחוץ כי קיים כשל שוק, כלומר, קיים מצב שבו השוק הפרטי לא מסוגל/יכול/רוצה ליצור יצירות מסוימות, נגיד, סדרות מקור ישראליות, כי זה לא משתלם כלכלית. אנחנו לעומת זאת, כמדינה, כן רוצים שיצירה כזאת תתקיים, ולכן נהיה מוכנים לשלם עליה מכספי משלם המיסים. הצדקה קלאסית נוספת היא שמימון ציבורי נותן את האפשרות לבצע תחקירים ועבודה עיתונאית ללא תלות בבעלי הון. מהסיבות האלו ונוספות (שאפשר בהחלט להתווכח עליהן) המדינה בוחרת לשלם מאות מיליונים מכספי משלם המיסים לתאגיד השידור הציבורי, כדי שייצר את אותם המוצרים.
ועכשיו, צריך לשאול: איזה כשל שוק היה קיים בשוק ההסכתים הישראלי שהצדיק הוצאת כספי מיסים להקמת הסכתים חדשים? רף הכניסה הנמוך לתחום הביא לכך שכבר כיום יש כמעט 1,000 הסכתים בעברית, חובבניים ומקצועיים, בודדים וכאלו שהם חלק מרשת, עם ערכי הפקה גבוהים או נמוכים, בכל נושא שניתן להעלות על הדעת. כשזה המצב – למה שכסף של כולנו יצא בשביל להקים עוד כמה?
אבל הבעיה בקיומם של הסכתים במימון ציבורי גדולה בהרבה מהסכום הלא גבוה, באופן יחסי, שמושקע בהם. הבעיה האמיתית היא שהכסף הציבורי שנכנס לשוק גורם לפגיעה בהשקעה הפרטית שכבר הושקעה בו, ועלול למנוע השקעה נוספת.
דמיינו שאתם, יזמים חרוצים שכמותכם, הייתם מחליטים להקים עסק, נגיד מכולת. השקעתם במכולת זמן, כסף ומחשבה, והתחלתם להרוויח לא רע. בוקר בהיר ראיתם שלט ענק שמבשר על הקמת חנות מטעם "תאגיד החנויות הממשלתי", חנות ענקית ומפוארת, כולה מכספי מיסים, שמתחילה לחלק מוצרים בחינם. איך הייתם מרגישים?
היזמים שהביאו לנו את העושר האדיר של ההסכתים בעברית מוצאים את עצמם במצב דומה – לשוק העברי המצומצם נכנס מתחרה חדש, ממומן עד השמיים מכספי מיסים, ולוקח מהם בהצלחה אדירה את החמצן שלהם – המאזינים. כל מאזין שבוחר, בצדק מבחינתו, להאזין ל"חיות כיס", לדוגמה, ולא להסכתים הכלכליים המעולים שנעשו על ידי אנשים פרטיים, הוא עוד מאזין אחד פחות שמאפשר להם למכור פרסום בשביל להתקיים; ולאחרונה, כדי להוסיף חטא על פשע, התחילו בתאגיד לשלב פרסומות מסחריות בהסכתים שלהם, כך שהתחרות היא לא רק על המאזינים אלא גם על תקציבי הפרסום הלא גדולים שקיימים בתחום.
המצב החדש כבר הביא לקול זעקה אצל יוצרי ההסכתים, כולל רשת "עושים היסטוריה" החזקה, שאם גם היא מתחילה להרגיש במצוקה, קל וחומר שלהסכת קטן שעובד לבד אין בכלל סיכוי להצליח ולהתמודד בתנאים שכאלה.
התחרות שקיימת בתחום ההסכתים היא נהדרת. המאזין הישראלי יכול ליהנות היום משפע של אפשרויות האזנה, שהיה דמיוני רק לפני כמה שנים, שפע שהתחיל אך ורק מיזמות של אנשים פרטיים והפך לאימפריה. אין סיבה שהתחום הזה ייפגע מהשקעה ציבורית, כזו שאין לה שום הצדקה לפי אף תאוריה כלכלית. עדיף שישקיעו את הכסף הזה בחתולי הרחוב. שם, לפחות, הוא לא יגרום נזק.
