בעבר היה נהוג להאשים את 'ארץ נהדרת' ביחס גזעני כלפי פוליטיקאים מזרחים, ולא לחינם. במשך שנים נהגו בתוכנית להפוך בעיקר את המנהיגים המזרחים לטיפשים ונלעגים. כך עשו לפואד, פרץ, מופז, אלי ישי, קצב, ורבים אחרים. מנהיגים אשכנזים, כמו אולמרט, נתניהו, פרס או לבני, קיבלו בתוכנית דמויות של מושחתים, תככנים, או שחצנים, אבל לפחות פקחים.
בעונה ה-19 של 'ארץ נהדרת' כבר קשה לטעון טענה כזו. כמעט כל הפוליטיקאים, משמאל ומימין, נלעגים שם כמעט באותה מידה, והתוכנית של אמש, המחישה זאת היטב. מערכון הפתיחה למשל הציג את לפיד ובנט כנודניקים אובססיביים שאינם מאפשרים לבני הזוג אוקנין, ששבו מטורקיה, לחזור לחייהם. הדמות של בנט בתוכנית מוצגת כבר כמה עונות כדמות של ילד מתלהב ושטחי המבסוט על עצמו יתר על המידה, וגם ראשות הממשלה לא הביאה את דמותו בתוכנית להתבגר. יאיר לפיד גם מוצג בתוכנית באופן עקבי כאדם לא חכם ועמוק במיוחד, ועוד לא הזכרנו את שר הביטחון בני גנץ, ש'ארץ נהדרת' הפכה אותו בשנתיים האחרונות, בגילומו של ליאור אשכנזי, לטמבל מוחלט.
לכן, כשדמותו של דודי אמסלם בתוכנית, מככבת במופע אימים של צעקות וגידופים, כבר קשה לטעון שזה נובע ממוצאו העדתי. מי שעוקב אחרי הופעותיו של אמסלם בכנסת מאז הקמת הממשלה, לא יכול לטעון שהסאטירה של 'ארץ נהדרת' עושה לו עוול.
אמסלם, בגילומו של אלי פיניש, הבטיח אמש בפאנל של 'ארץ', לסגור את כל האשכנזים עם גדרות, אבל נזהר מלהשתמש במילה האסורה 'מכלאות', שיוחסה לו על ידי חדשות 12. הוא גם הבטיח לשים שקל בצנצנת על כל קללה שתצא מפיו, ובאופן צפוי מילא את הצנצנת במטבעות תוך שלוש דקות. זו הייתה סאטירה מוצדקת ומדויקת, שאמסלם הרוויח ביושר. למרות שלא הבטיח לכלוא את כל השמאלנים, הוא כן התחייב לדרוס ולרמוס ולמנוע מיריביו הפוליטיים כניסה לכנסת. מכלאות הוא הבטיח "רק" ליועמ"ש וליועצים המשפטיים. גם הטענה הקבועה של אמסלם שגם אנשי השמאל מדברים בבוטות, היא בסופו של דבר טענה ילדותית בסגנון 'אבל הוא התחיל', שלא תורמת כלום לשיפור השיח הפוליטי.
צריכים גם לומר שלפעמים טענת הגזענות היא בסך הכול מפלטו של הנבל. ראינו את זה בעבר, כשאותם אלו שהאשימו את מבקרי אריה דרעי בגזענות, דווקא חיו בסדר גמור עם ביקורת נוקבת על יריבו הפוליטי אלי ישי. 'ארץ נהדרת' של אתמול גיחכה לא רק את אמסלם אלא גם את שירלי פינטו, ובכל זאת, למרות ששורשיה של פינטו אינם בפולין או בהונגריה, אפשר להמר שעל הגיחוך שלה לא יישלף הקלף העדתי. גם מוצא עדתי וגם השתייכות פוליטית, אינם אמורים להעניק חסינות, לא מביקורת ולא מסאטירה. מה שמגיע, מגיע.
