אירוע אנטישמי בוטה שאירע לפני כשבועיים בעיר קאליש שבפולין, פגם בשמחת חגיגות יום העצמאות של המדינה.
במסגרת האירוע, לאומנים קיצונים שרפו ספר שייצג כתב זכויות פולני מן המאה ה-13, שהפך את הנוכחות היהודית במדינה לחוקית וסיפק בשעתו מידה של ביטחון נגד אנטישמיות. כל זאת, כאשר ברקע נשמעות קריאות "מוות ליהודים". אירוע זה מזכיר לנו, זה לצד זה, את הטוב ביותר והגרוע ביותר ביחס הפולני ליהודים.
יחד עם זאת, האירוע האמור מהווה הזדמנות עבור הממשלה הלאומנית הנוכחית, להוכיח כי הימין הפוליטי בפולין דוחה את תופעת האנטישמיות.
בראייה היסטורית, פולין הייתה ארץ שקיבלה יהודים והיוותה עבורם בית. במאות ה-13 וה-14 יהודים החלו להעתיק את מקום מגוריהם ממערב אירופה למזרחה, בעיקר על רקע אנטישמיות. ב-1290 יהודי אנגליה גורשו באופן רשמי ובתוך מספר שנים גורשו יהודים גם מצרפת ומרבות ממדינות החסות הגרמניות. למעשה, דורות לאחר מכן החיים היהודיים במערב אירופה הוסיפו להיות מוגבלים ביותר וכמעט שלא קיימים.
ברבות השנים, היהודים במזרח אירופה קידמו את חייהם והשיגו רמה של אוטונומיה (אמנם לא בהיעדר אנטישמיות) שעל פי רוב לא זכו לה במערב אירופה. כתב הזכויות של קאליש מסמל את הרוח הזו ומוזיאון פולין הנפלא בוורשה מתאר אלף שנים של חיים יהודיים בפולין, שמרביתן התאפיינו בשלווה וסובלנות. על רקע זה ובהתבוננות של מאות שנים לאחור, האירוע האנטישמי שאירע בשבוע שעבר בולט לרעה – אך למרבה הצער ומנקודת מבט של העשורים האחרונים הוא היה צפוי מאין כמוהו.
כאן נדרשת הבהרה. במהלך מלחמת העולם השנייה, פולין הייתה תחת כיבוש גרמניה הנאצית והנאצים רצחו 3 מיליון מיהודי פולין, שהיו כ-90% מן הקהילה היהודית בפולין באותה עת. ובכל זאת, פרשיות איומות של אנטישמיות פולנית אירעו במהלך המלחמה ולאחריה; בכפר ידוובנה בשנת 1941 לפחות 350 יהודים נשרפו למוות ע"י שכניהם הפולנים. בעיירה קיילצה ב-1946, עלילת דם זדונית הביאה להירצחם של 42 יהודים ולפציעתם של 40 נוספים.
ידוע לנו שעמדות אנטישמיות נטועות היטב בקרב האוכלוסייה הפולנית. בסקר ה-100 העולמי של הליגה נגד השמצה נמצא כי 4 מתוך 10 פולנים מסכימים עם מרבית האמירות האנטישמיות שנבדקו. התקבלותן של עמדות אנטישמיות בפולין גבוהה ב-50% לערך מזו שנמצאה במערב אירופה וליתר דיוק, 57% מאמינים כי יהודי פולין נאמנים יותר למדינת ישראל מאשר לפולין וכי היהודים מחזיקים בכוח רב מדיי בעולם העסקים.
כיום, השאלה שעומדת על הפרק היא האם הממשלה הפולנית הלאומנית רואה אות ומופת בקאליש או בידוובנה. האם יהודים יזכו להגנה וביטחון, או שמא ייחשבו לזרים ויותקפו? כמי שעוקבים אחר תגובותיה של הממשלה הפולנית לאירועים אנטישמיים מאז שהחלה לכהן ב-2015, אנו סבורים כי התגובה לאירוע בקאליש הייתה מן הטובות ביותר עד כה.
הגינויים הראשונים נשמעו מצד שר הפנים, מתיאוס קמינסקי ומצד דובר משרד החוץ הפולני. כאשר משרד החוץ הוא היחידי שמגיב, ניתן להבין מכך שהתגובה מיועדת לקהלים זרים ולא לקהל המקומי. למרבה המזל, לא זה היה המקרה. מיד לאחר הגינוי הראשוני, נשיא פולין אנדז'יי דודה הוסיף גינוי משלו בשם פולין כולה. בנוסף חשוב לציין, כי מנהיגים מקומיים של הקהילות הקתוליות בקאליש עצמה חתמו על מכתב משותף שמגנה את האירוע האנטישמי.
פרופ' רפאל פנקובסקי מארגון Never Again, מאנשי האקדמיה הבולטים העוקבים אחרי האנטישמיות בפולין, ציין כי מעולם לא נתקל באירוע דומה לזה שאירע בקאליש וזאת במהלך 25 שנים של מעקב אחרי אירועים אנטישמיים. הוא קישר בין האירוע ובין שריפות הספרים הידועות לשמצה, שאירעו בשלבים המוקדמים של המשטר הנאצי.
קאליש עשויה להיות נקודת מפנה עבור פולין. זו עשויה להיות נקודת זמן שבה מתחייבים מחדש למאבק באנטישמיות, או לחלופין אבן דרך בקבלה חברתית הולכת וגוברת של אנטישמיות ובנרמול התנהגות אנטישמית בוטה ע"י טיעונים לא משכנעים.
אנו מקווים כי הסימנים המוקדמים מלמדים על כך שהרשויות הפולניות, והחברה בכללותה, בוחרים להצהיר בפני העולם שפולין לא תפגין שאננות ביחס לאנטישמיות מודרנית. שאננות או אדישות שכאלו, יעמדו בסתירה לעברה המהולל של פולין כארץ שהיהודים בה הם בני בית.
