דיון מרתק התנהל לפני שבועיים בקבוצת הוואטסאפ של מחזור י״ט אולפנת בהר״ן, על הפרק: סרטון של בצלאל סמוטריץ נואם מעל בימת הכנסת ומזמין את שרת הכלכלה אורנה ברביבאי לצאת איתו החוצה ולפגוש את נשות הציונות הדתית שמפגינות על ביטול סבסוד המעונות.
אינני אוחזת בדעותיו אבל את האמת יש לומר, בצלאל הוא אחד הנואמים הכריזמטיים והמוכשרים בפוליטיקה הישראלית וגם הפעם הוא הפליא בנאום עצמתי. הוא דיבר על נשים משכמן ומעלה, יצירתיות, יצרניות, יפות בנפשן ובדמותן, המשלבות אמהות וקריירה ותומכות נלהבות של בעליהן האברכים העוסקים בלימוד תורה. הוא דיבר על הערכים לאורם הן חיות, פועלות ומקריבות ומדוע מגיע להן סבסוד מעונות והזמין את אורנה לבוא לחזות בדבר בעצמה.
הנאום נגע ללבי. אני מכירה את סוג הנשים הזה והן אכן כאלה. הן למדו איתי בכיתה, עשו איתי שירות לאומי, הן העובדות שלי באגף, הן נשים רבות שאני מכירה ומעריכה מאוד. הדיון בקבוצה היה רחב ובין השאר הציף שוב את הדבר הזה שבלט כל כך בנאום, הדבר הזה שהציונות הדתית אוהבת לסבטקסט דרך כל נושא ובכל הזדמנות – "הערכים שלנו". תשמעו חברל'ך, אם להיות בוטה – אני לא סובלת את זה ואני חושבת שרבים אינם סובלים את זה. יש משהו בנפנוף השקט והבלתי פוסק של ערכים זה אנחנו, ערכים זה רק אצלנו, בואו רק תראו את הנוער/נשים/ילדים שלנו – שהוא פשוט שגוי ובלתי נסבל ועל אף שהוא מוטמע כל כך עמוק בחברה הציונית דתית עד שהיא כבר עיוורת אליו, את החברה החילונית הוא מקומם. הוא נתפס כמתנשא ובמקרים קיצוניים גם מסוכן.
כתבתה של כרמל דנגור ב"כאן11" על בנות הגבעות הוא דוגמא קיצונית אבל מצויינת. קודם כל, ואת זה יש לומר, להציג מתנחלים בראייה חומלת בגוף תקשורת מרכזי זהו צעד אמיץ ושאפו לגברת דנגור על כך. אבל לגופו של ענין, מעבר למבט החומל, יש להיישיר מבט לתופעה הזאת ולומר בקול גדול: זה ממש לא בסדר. ערכים בעלי משמעות תנכית לאומית, טובים ומותאמי אג'נדה פוליטית ככל שיהיו, הם לא תירוץ לאנרכיה, גם אם מייצגים אותה ילדים יפים וחדורי מוטיבציה.
עזבו את זה שהן ילדות, אוקיי? צפיתי בכתבה וכל מה שרציתי כל כך זה לחבק כל אחת מהן, לומר לה- "תקשיבי, את ילדה עם עוצמות מדהימות, באמת, אבל כל הדבר הזה הוא לא חוקי ולא בסדר. ובכלל, זה ממש ממש לא עלייך כל זה, את רק ילדה. קצת ענווה, קצת שפלות רוח. בואי, הדלקתי דוד, יש מים חמים למקלחת". ערכים ואידאלים צודקים ככל שהם נראים לנו, המנוגדים לחוק – הם אינם לגיטימיים. פשוט לא. ואת החגיגה הזאת צריך לעצור.
בדואי שמקים את האוהל שלו בהתאם לערכיו הוא מפר חוק. נערה ונער המקימים את ביתם על קרקע שנבחרה רנדומלית בהתאם לערכיהם הם מפרי חוק. קהילה חרדית המקימה בית כנסת איפה שבא לה בהתאם לערכיה היא מפרת חוק. אדם חילוני הפותח את העסק שלו בשבת בהתאם לערכיו הוא מפר חוק. ואיש שמאל שיושב בועדת פנים של הכנסת ומבקש נשק כדי לפעול בהתאם לערכיו הוא מפר חוק.
בשבילי, עירוניסטית, בורגנית וסתם אזרחית סטנדרטית, הם כולם, אבל כולם, אותו דבר. בשבילי, בנות הגבעות של דנגור וחיים שדמי הם אותו דבר. אנשים שחושבים שהערכים בהם הם אוחזים טובים ונכונים יותר משל כולנו, ומקנים להם זכויות יתר עד כדי התבטלות החוק והסדר בפניהם- הם כולם אותו דבר. החינוך הזה שמפמפם עליונות ערכית של מגזר אחד על אחר מגיל אפס הוא חלק מזה והוא חינוך מסוכן.
ואל תגידו לי בזכות נוער כזה קמה פה מדינה, בזכות אנשים כאלו אנחנו כאן. גם דור ההורים שלי הקימו פה מדינה והם לא ביססו אותה על ילדות בנות 14 שנפלטו מהבית, תיעוב מוחלט למוסדות המדינה ולכוחות הבטחון או על שנאת ערבים יוקדת. כמו כן יצויין שיש לנו כבר מדינה וביחס לכל מה שהיא עוברת היא ממש סבבה. אין צורך להקים אותה שוב, תודה רבה. יותר חשוב כרגע זה לשמור עליה דמוקרטית ושיוויונית כלפי כולם. לשמור על החוק והסדר ולא לתת לאף סגמנט אפילו לא לרגע, לחשוב שהוא פתית שלג ערכי יותר מחברו ושמישהו מעל החוק ביחס למישהו אחר. זה אסור והרסני. אין פה פתיתי שלג כבר הרבה שנים תשאלו את שרון וכסלר. יש פה כלל ישראל והדברים האלו פוגעים בבסיס שלמותו וזה חמור מאוד. אני הראשונה לומר בקול גדול כי את החוקים יש לעדכן ולהתאים מעת לעת בדרכים המקובלות. ובכלל, יש לנו עוד המון מה לשפר פה אין ספק בכלל. אבל במדינה מתוקנת ודמוקרטית החוק הוא לעולם מעל כולנו. ולא להיפך.
