יריחו היא כבר שנים רבות אחת הערים השקטות ביותר בתחומי הרש"פ. מתי שמעתם עליה לאחרונה בחדשות? אך בשבת לפני שבועיים נרשמה בה בכל זאת התרחשות ראויה לתשומת לב: יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן הניח אבן פינה לשכונה חדשה מצפון לעיר – אל־קמר, הירח. סוכנות הידיעות הפלסטינית אף הגדירה אותה כעיר חדשה, הצפויה להכיל 10 רובעי מגורים. הסוכנות ציטטה את מנכ"ל המיזם, מוחמד מוסטפה, שהכריז כי אל־קמר תוקם "במיקום אסטרטגי שלא יאפשר לישראל לפתח את ההתנחלויות באזור". מוסטפה הוסיף: "צריך להגדיל את האוכלוסייה הפלסטינית באזור בקעת הירדן, שמהווה 30 אחוזים משטח הגדה המערבית".
מדובר בשטח A – אזור הנתון מאז אביב 94' לשליטה ביטחונית ואזרחית של הפלסטינים. במשך חצי יובל שנים הוא עמד בשיממונו, ובעצם עוד מימי יהושע בן־נון. אבל אחרי שממשלת נתניהו הסדירה בקיץ 2019 את מבואות־יריחו, הרשות הפלסטינית הגיבה בעבודות הכשרת קרקע של שטח מלבני נרחב בן 8,000 דונם לא הרחק מההתנחלות הקטנה והנידחת שהכשרתה הצריכה הרשאה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שנעשתה ערב בחירות. אם הפלסטינים יהפכו אותו בהדרגה לשטח בנוי, וזו אכן כוונתם הנחושה, מבואות־יריחו יהפוך ליישוב נידח ומבודד עוד יותר; כך גם היישוב העברי הנוסף מצדו השני של המתחם – ייט"ב, שאגב נקרא על שמו של מייסד קיבוצי השמאל יצחק טבנקין. בתי פלסטינים יסגרו על ציר הרוחב הפתלתל 449, היורד מדרך אלון לבקעה, וכמובן על כביש 90, ציר האורך המזרחי של ארץ ישראל. כל נסיעה שם תהיה כרוכה בחשש ליידוי אבנים ובקת"בים.
בדף הפייסבוק של יזמי עיר הירח, המכונה גם ניו־יריחו, מוצעות למכירה חלקות אדמה בין 600 מטרים רבועים לדונם אחד. הוא מבטיח בערבית "מראה מערבי" ו"פרבר יוקרתי", בלי אף מילה על אידיאולוגיה. אל דאגה, אפשר למצוא אותה בשפע באתר האינטרנט המרהיב של מיזם פלסטיני מקביל בגב ההר – TABO. אני ממליץ לכם להיכנס כדי להתרשם מההשקעה ומהנחישות. קבוצת TABO משווקת בין השאר את היישוב הערבי החדש ההולך ונבנה בפאתי עמיחי שבגב ההר, מקום מושבם של עקורי עמונה.
"תוכנית תורמוס עיא", קוראים לה, כשמה של העיירה הפלסטינית הגדולה ליד שילה. כבישי הגישה כבר נפרצו ונסללו, שיווק המגרשים מתנהל במרץ, עוד מעט קט יוצב קו מתח גבוה, ובתוך חודשיים־שלושה תתחיל הבנייה; בשלב ראשון בשטחי B, אחר כך בשטחי C. אין ספק שצרכני TABO יגיעו גם לשם. ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה הכריז כבר ב־1 בספטמבר 2019 כי הרשות אינה מכירה עוד בחלוקה הבין־אזורית ביו"ש שנקבעה בהסכמי אוסלו, ועל כן תתחיל להנפיק היתרי בנייה גם בשטחי C.
כי זו השיטה הפלסטינית עוד מאז עידן סלאם פיאד, ובמיוחד בתקופת אשתייה: הרחבת השטח הפלסטיני הבנוי או המעובד עד גדרות היישובים העבריים, כדי לסגור עליהם פיזית ופסיכולוגית. על פי הסכמי אוסלו ישראל רשאית לאכוף את חוקי הבנייה באזורי C בלבד, כך שהפלסטינים יכולים לבנות כמעט עד הגדר היהודית, בלי בג"ץ, בלי בצלם ובלי חשש מגינוי אמריקני. בעוד הממשל בוושינגטון מתמקח עם ממשלת ישראל על כל יחידת דיור יהודית ביו"ש, והתעקש על בנייה צמודת דופן אפילו בתקופת טראמפ, צבא הדחפורים של הרש"פ משתלט במהירות על שטחים עצומים.
סיפור העיר החדשה ליד יריחו והיישוב הצמוד לעמיחי חוזר על עצמו ליד אלון־מורה, אבני־חפץ, חורבות חומש, חורבות עמונה, מעלה־לבונה, מערב אריאל, עטרת, נווה־צוף, בית־חג"י, עתניאל, שמעה, בקעת הירדן, ובקיצור – ימה וקדמה, צפונה ונגבה. הפלסטינים נאחזים בצורה דומה גם בצידי דרכים אסטרטגיות, באופן שיאפשר להם לחסום אותן כשיחליטו לצאת לאינתיפאדה חדשה או סתם למרר חיי נהגים יהודים במערכה שבין המערכות. המתנחל היחיד בקואליציה, שר האוצר אביגדור ליברמן, יכול להבחין בכך כשהוא נוסע מדי בוקר בכביש תקוע הר־חומה. אוכלוסייה פלסטינית הולכת ונפרסת בקטעים מסוימים לצידי הכביש, המסדרון הישראלי העיקרי שבין מזרח גוש עציון לירושלים.
גם במרומי צומת המשטרה הבריטית בדרך המלך שילה־ירושלים ניכרת תנופת פיתוח. ברמאללה יש דיבורים על הקמת יישוב של אסירים משוחררים במקום. מי יודע, אולי אחד מהם יהיה הצלף מסילוואד שירה ב־2002 אל עמדת הבידוק הצבאי בצומת, ורצח עשרה חיילים ואזרחים. הרשות הפלסטינית, שמשלמת משכורת למשפחתו של הרוצח, היא גם זו שמנצחת על מפעל הבינוי המרשים הזה. ממדיו הנרחבים והכספים הרבים שמושקעים בו עוקפים בהרבה את צורכי הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית ביו"ש, מפני שהתכלית אינה הומניטרית, היא לוחמתית: הטלת מצור על מפעל ההתנחלויות היהודי.
חיל ההנדסה הפלסטיני פורץ דרכים ארוכות לשום מקום, בונה טרסות, שותל זיתים ויוצק יסודות על כל גבעה רמה כדי לקבוע עובדות. חלק משמעותי מהמבנים שכבר נוספו כך עומדים ריקים, כפי שקל להתרשם מעלטת הלילה בחלונות ומדודי השמש שאינם על הגגות. בעלי הנכסים אינם מתגוררים בהם ולכן אין להם צורך בתאורה ובמים חמים. אלפי בתים וחלקות אדמה נרכשים ממניעים פטריוטיים בעיקר, אולי גם לצורכי השקעה עתידית.
"בנייה מדינית", כך מגדיר אותה עו"ד אביחי בוארון מעמיחי, יו"ר פורום ציון וירושלים בליכוד, שמתרוצץ במסדרונות השלטון ומביא בכירי ימין לשטח כדי להתריע מפני התופעה. בוארון, שבשעתו הוביל את המאבק הציבורי למניעת פינוי עמונה ולהקמת עמיחי, טוען שקרב ההסברה הימני כעת נגד הפקרת אזורי C מחמיץ את העיקר: המערכה הפלסטינית הכבדה בכל השטחים הפתוחים – B ,A ו־C. לדעתו, היהודים חושבים וחוששים בקטן, הפלסטינים עובדים בגדול.
לפי ממצאי בוארון ותנועת רגבים, אין מתאם בין הגידול באוכלוסייה הפלסטינית בדור האחרון לנפח השטח שעליו הרש"פ משתלטת. בשנים 2008־2019 האוכלוסייה גדלה ב־30 אחוז, בעוד שתוספת השטח הבנוי והמעובד הייתה יותר מפי שניים – 62 אחוז (322 אלף דונם!). התיאבון הטריטוריאלי של הפלסטינים גדול מיכולת האכלוס שלהם. זו כנראה הסיבה וההסבר לכך שהאתר TABO פונה לערביי התפוצות בעיקר. תמורת סכום כסף זעום יחסית, בתשלומים, מוענקת להם אפשרות לגאול אדמות בפלסטין הרחוקה, כמו יהודי הגלות בתקופת הזוהר של קק"ל.
"עכשיו, לראשונה, יש לכם הזדמנות להפוך למציאות את הקשר שלכם לארץ הקודש", כתוב באתר, "החזקת קרקע בפלסטין היא מטרה שלא תסולא בפז בעיני כל פלסטיני בכל מקום בעולם, מפני שהאדמה מייצגת זהות ושורשים ואף מוכיחה את קיומו… הארץ הזאת היא המקום שממנו הוא בא ולשם ישוב".
כזכור, יהודים מנועים מלרכוש אדמות ביו"ש באופן פרטי, ולא משנה אם הם גרים בארץ או מעבר לים. שר הביטחון בני גנץ סיכל לפני כחודש מהלך שנועד לשים קץ לאפליה הגזענית הזו, שבעקיפין היא גם מפגע ביטחוני ומדיני. דו"ח מקיף מטעם משרד המודיעין, שפורסם יומיים לפני השבעת ממשלת בנט ולכן נדחק לשולי החדשות, קבע שאופנסיבת הפיתוח הפלסטינית ביו"ש מתוכננת לזלוג בבוא היום גם לתוך שטחי ישראל הריבונית. לפי הדו"ח, "המעשה בשטח כמו גם התוכניות הנמצאות בשלבי קידום שונים, מלמדים בבירור על כוונת הפלסטינים להשיג את יעדי המערכה הבאים: …יצירת רצף של שטח פלסטיני מיושב בין אִיי שטח A ו־B, המאפשר חיבור בין כלל חלקי יו"ש ובינם לבין מזרח ירושלים ובקעת הירדן, ויצירת תנאים לחיבור עתידי בין המדינה הפלסטינית לאזורים בעלי רוב ערבי בשטחי מדינת ישראל".
אז מה עושים? מבטלים את הסכמי אוסלו כדי להשתלט מחדש על אזורי B ו־A? לא בהכרח. מכריזים שגם ישראל אינה מכירה עוד בחלוקת האזורים שנקבעה בהסכמי אוסלו? ייתכן. אבל כבר בתקופת נפתלי בנט בלשכת שר הביטחון נוסח נייר עמדה רשמי המציע פתרון פשוט יותר: התייחסות ישראלית לתנופת הבנייה הפלסטינית בקרבת ההתנחלויות וצירי התנועה כאל סיכון ביטחוני, ונקיטת פעולה מהירה בהתאם. לפי שעה אין צורך במלחמה כוללת או בהריסת כל מה שכבר נבנה, אלא בשיגור דחפורים שיבלמו את המשך ההשתוללות, כמו שהמנהל האזרחי עושה כעת בחריצות לצריפי נוער הגבעות, שבוע אחרי שבוע.
בנייר העמדה, שסיכם דיון בלשכת בנט ב־20 בפברואר 2020 בהשתתפות מפקד פיקוד המרכז, נכתב כי "הקצאת משאבים צבאיים להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים שבנייה זו תיצור, תוביל לפגיעה חמורה ביכולת כוחות הצבא הגזרתיים לעמוד במשימותיהם במרחב. מעבר לכך, מאחר שהפרויקט מהווה חלק ממאמץ מוצהר של היזם לעידוד ההשתלטות הפלסטינית על קרקעות במרחבי איו"ש, אופן ההתנהלות הביטחונית מולו עלול לשאת השלכות רוחב ביטחוניות על כלל מרחב איו"ש, החורגות מהשלכות דומות לו היה מדובר בבנייה פרטית מקומית. לפיכך, עמדת הדרג המדיני הינה כי אין לאפשר את הבנייה במקום".
גם שר המשפטים הנוכחי גדעון סער הביע עמדה דומה. אחרי שסייר אשתקד בעמיחי בלוויית בוארון, וכשהתברר שהמנהל האזרחי עומד מנגד, ניסח סער במפגש פעילי ימין בכנסת את הטקטיקה החדשה והחכמה של הרשות הפלסטינית: אין עוד צורך לנהל מו"מ מדיני עם ישראל וחבל גם ללחום בה, צריך רק לקבוע עובדות בשטח.
"בפעילות הזו בשטח הם התקדמו בצורה דרמטית הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו התקדמנו, אם להגיד את זה בלשון המעטה", קבע סער בתחילת נובמבר 2020. "המטרה שלהם כפולה – רצף טריטוריאלי פלסטיני, והשארת ההתיישבות היהודית הצעירה והלא הצעירה כמובלעות בכל השטח. אני מוטרד יותר ממה שהייתי אי פעם. אפילו הציבור הלאומי ברובו הגדול לא מודע למה שקורה בשטח. אנחנו בפיגור מאוד גדול".
עכשיו כבר סוף נובמבר 2021, והפיגור גדול פי כמה. האם סער ובנט עדיין מוטרדים? הציבור הלאומי מודע? מי בדיוק עומד היום על משמר חומות יריחו?
