"בכתבי קומראן נאמר… 'מלאך משטמה ובחושך ממשלתו'": ההשתלחות במתנחלים שהייתה השבוע בכנסת, כאשר שר בישראל כינה בחורים מסורים "נוער הזוועות", מזכירה את המתח המתואר במגילות קומראן. אלו אותם נערים שהאלוף במיל' גרשון הכהן אמר ש"אלף כמוהם היו עושים בנגב את כל ההבדל". כאשר חברו לדרך של שר הבריאות דורש נשק נגד מי שהוא מכנה "המתנחבלים", ואין פוצה פה ומצפצף, נראה לפתע שהמילים "מלאך משטמה ובחושך ממשלתו" נכתבו השבוע.
להנהגת המתנחלים, המחרישה לנוכח הסתה נגד בניה, כדאי לשנן את ספרון הכיס של בן שפירו, "11 כללים להתווכח עם שמאלנים", שמזהיר: "אתה יכול לנסות להתחבא ממתקפות השמאל; אתה יכול לברוח מהן או לנסות להתעלם מהן… זה יימשך עד לרגע שבו תבין שבזמן שאתה היית מוכן לחיות ולתת לחיות – השמאל דווקא לא".
כנס "עוצרים את אלימות המתנחלים" התקיים יומיים בלבד אחרי הכפשתו של ח"כ דוד אמסלם. תזמון זה בין האירועים אינו מקרי, אלא הוא תוצאה של אותה "תחושת עליונות מוסרית לא מוצדקת עליך" שמאבחן שפירו, אשר מוסיף: "אם הם מסוגלים להטמיע את תחושת העליונות המוסרית הזו באחרים באמצעות הצגתך כאדם רע, זה בדיוק מה שהם יעשו".
אין מה לבוא בטענות לשמאל על דרכו זו. כך הורה לנין, גדול מנהיגיו הרוחניים של השמאל, בדרכו לתפוס את השלטון ברוסיה, כמצוטט בספרו של פול ג'ונסון "היסטוריה של הזמן המודרני מ-1917 עד שנות התשעים": "הוא אוסר מלחמה על כל מי שחולק עליו. במקום להיאבק עם יריביו… בוויכוח, נוקט לנין שיטות כירורגיות, הווה אומר 'הקזת דם'".
אין צורך להביט אל "המולדת השנייה" (ברית המועצות) בכדי להיווכח שאין חדש תחת השמש בכל מה שקשור לדרכי הפעולה של השמאל בישראל. כך למשל בחוברת של מפלגת פועלי ארץ־ישראל, בשם "הרביזיוניזם – סכנה לעם" מ-1938, הואשם המחנה הלאומי ב"אפס מעשה והשתוללות־דמים מעוררת זוועה… קנאה ושנאה קשות כשאול ותאות־שלטון עזה כמוות – זוהי תורת ז'בוטינסקי האב והבן וה'כזב הקדוש'".
גם דבריו של אותו בריון מהפגנות בלפור, המבקש להגן על הערבים מפני המתנחלים, נראים כהדהוד גילוי דעת של פק"פ משנות השלושים: "הפלאח הערבי יקבל קרקע וישתחרר מעול המיסים רק לאחר שישמיד את בעלי הקרקעות והמתיישבים הציוניים, אשר גזלו ממנו את אדמתו".
מניעיהם של כל אותם פורעים מכיכר פריז נובעים מאותו מקור אידאולוגי המתומצת במה שכתבו הקומוניסטים ב-1924, בעקבות מהומות הערבים שהתפתחו על רקע רכישת אדמות, שעליהן הוקמה העיר עפולה: "שהציונות טבלה פעם נוספת את ידיה בדם פועלים ערבים לצורך כיבוש הקרקע שלה".
מטרת השמאל כיום אף היא משתקפת מהחלטות הוועידה השביעית של פק"פ, מ-1930: "תפקיד המפלגה, ובייחוד חבריה היהודים, הוא להוקיע את הבורגנות היהודית… המשמשים אמצעי בידי האימפריאליזם הבריטי לרדיפת תושבי המקום, הערבים".
אז מה אפשר לעשות אל מול "מלאכי המשטמה" הללו הנוקטים ב"טקטיקה של בריונים" כפי שהגדיר שפירו? "לשמאל אין ספר תכסיסים", מסביר שפירו. "יש להם תכסיס. תכסיס אחד. התכסיס הוא: אתה נבלה. התכסיס הוא שאתה נבזה. אם תיקחו את זה מהם, לא יישאר בידם מאום".
הדרך להיאבק במוסר הירוד של השמאל, המדריך את פעולתו מאז ומעולם, אינה באמצעות אימוץ או חיקוי דרכיו, אלא על-ידי חשיפת קלונו ורדידותו. זאת יכול לעשות כל חייל של המחנה הלאומי אם רק יאמץ אל לוח לבו את ספרון הכיס של בן שפירו.
