ההנאה אינה מובטחת: שמונה הצגות ילדים פוליטיות שכדאי לצפות בהן

עלי באבא ו־40 השרים

סיפורו הקלאסי והשובה לב של אדם מהשורה, שעוד בהיותו עיתונאי צבאי חלם רק על דבר אחד – להקים ממשלה קטנה וצרה. הוא חתר במעלה הפוליטיקה הישראלית, ידע כישלונות ומבוכות לצד הצלחות ושבחים, וכשהגיע הרגע לפתע התרחש קסם והממשלה התנפחה והתנפחה – אבל הוא לא שם לב והמשיך להתנהג כרגיל. סיפור מעורר השראה על כוחו של שלטון ועוצמתה של תקשורת מפויסת. כוכב אורח: אלי אבידר בתפקיד חייו, כלומר יושב על הבמה במשך כל ההצגה ולא עושה כלום.

צלאח אלאדין

ספקטקל מרהיב ובמרכזו שר משפטים שנגד כל הסיכויים החליט ברגע האחרון לשים את הכול מאחוריו ולמנות בסופו של דבר שופטים ליברליים לבית המשפט העליון. עשרות רקדנים ורקדניות יכרכרו סביבו במשך שעה וחצי של אורות זוהרים, חנופה והסברים למה הוא בעצם נוהג כשורה.

גרנד ת'פט אוטו: המחזמר

אחד ממשחקי המחשב האלימים ביותר אבל גם הנמכרים ביותר בעולם מגיע סוף־סוף לבמות הילדים והנוער בגרסה ישראלית מיוחדת. בגרנד ת'פט אוטו (Grand Theft Auto או GTA) שוטרים ובלשים פותחים במרדף בניידת אחר נערים יהודים. בשיא הדרמה שרים השחקנים־שוטרים את השיר "אני רוצה מכונית" של משינה בגרסת היפ־הופ, פוגעים במכונית הנמלטת וגורמים למותו של אחד הנערים. להצגה שלוש מערכות: הראשונה מעוצבת כזירת כביש עם שני כלי הרכב, כולל ביצוע חראקות מיותרות; לאחר ההפסקה משתנה התפאורה לחדר חקירות, שבו חוקרי מח"ש מאזינים לגרסת השוטרים שלא ניסו לטענתם לפגוע ברכב, ואת חוקרי מח"ש מאמינים להם; במערכה השלישית צפויה לקהל הפתעה: מכת"זית משטרה נכנסת לבמה, ומתיזה על הילדים והנערים באולם (שנחשבים להתקהלות אסורה) מי בואש מצחינים כיד המלך.

פיטר פן

פיטר פן היה פעם ילד, אך בגרסת הצגת הילדים הוא איש מבוגר שממשיך לחיות בעולם של שקרים, אגדות והזיות. הוא וחבריו חיים בארץ־לעולם־לא־קורונה, אי קסום ונפלא ליד פרדס־חנה שמעולם לא הגיעה אליו המגפה, רק שפעת עונתית רגילה. בתחילת המופע נראית ארץ־לעולם־לא־קורונה הפורחת, מלאה בגברים ובנשים שעושים מה שהם רוצים בלי מסכות או הגבלות. הם שרים, משחקים ומאיימים על ד"ר שרון אלרעי־פרייס, אך לאט־לאט נעלמות הדמויות בזו אחר זו אל מאחורי הקלעים ושם מחוברות למכונות אקמו. בסצנת הסיום ארץ־לעולם־לא־קורונה ריקה מתושביה, ורק פיטר פן עומד במרכזה, משתעל נמרצות ומתעוות בכאב, ושלט בידו: "די לשקר הקורונה".

הלב (של הסכסוך)

סיפורו המרגש של פעיל שלום ישראלי שנוסע ממקום למקום במסע אחר השלום הנכסף, בעיבוד עדכני לסיפורו של מרקו הקטן שמסתובב בעולם כדי לחפש את אמא. הוא לא מוותר על שום הזדמנות, טס לכל בירה, נפגש עם כל מי שאפשר ולא שוכח לעצור לקניות בפריימרק. בכל פעם מחדש הוא נוחל אכזבה כשהוא מגלה שהשלום כבר לא נמצא כאן יותר, אבל בעיקר מפני שגם הטיסה הזו לא הביאה אותו למעמד פלטינום בחברת התעופה. ההפקה רכשה מאות יונים צחורות במיוחד מחוות יוני חופש בנורווגיה, והן נשלחות לאוויר בסצנת סיום בלתי נשכחת שבה מחבל מתאבד, שאך לפני רגע דיבר עם גיבורנו על שלום של אמיצים, נכנס לבמה ומפוצץ את כל העסק.

דירה להשכיר

מחזמר מיוחד לבני הנעורים מתאר את מצב הנדל"ן בישראל. במרכז העלילה בניין בן חמש קומות בעמק שפעם היה יפה, ופעם היה מוקף כרמים ושדות אבל היום מוקף במיזמי תמ"א. בסצנת הפתיחה נראה מר עכבר, ששכר את הדירה עד עכשיו, כשהוא עוזב; מיד מתפרסמת מודעת השכרה ביד 2, ובתוך דקות מתאספים בחוץ עשרות שוכרים פוטנציאליים. אף שהדירה מטונפת וקטנה – כזכור, גר בה עד לא מזמן עכבר – השוכרים לא מוותרים ודורשים להיכנס אליה בעד כל סכום שיינקב. השכנים אינם נאים בעיניהם, אבל למי יש היום זכות לפסול דירה בגלל שכנים? בניגוד למתרחש בסיפורה של לאה גולדברג, החזיר במחזמר שלנו הוא בעל הבית.

התקציב הנדיב

הצגה מיוחדת למועדון "חבר": עיבוד ישראלי מחודש לספר הקלאסי "העץ הנדיב". כאשר החייל היה טירון, הוא הכיר את תקציב הביטחון וקיבל ממנו משכורת צנועה. והתקציב היה מאושר. כשהחייל היה מתעייף אחרי פעילות מבצעית, הוא היה נרדם וחולם על משכורת גדולה יותר שיקבל מהתקציב. והתקציב היה מאושר. כשהוא חזר אליו כקצין זוטר, שמח התקציב והזמין אותו לאכול מפירותיו. והתקציב היה מאושר.

אחרי תקופה ארוכה נוספת חזר החייל לתקציב כקצין בכיר. הוא עסוק ואין לו זמן להשתעשע עם התקציב, והתקציב נתן לו כל מה שהיה צריך כדי שהקצין הבכיר יהיה מרוצה. והתקציב היה מאושר. הקצין הבכיר חוזר אל התקציב פעם נוספת כגבר בגיל העמידה ובפנסיה. הוא מבקש מהתקציב עוד ועוד, והתקציב נותן עד שנותר ממנו רק גדם. והתקציב היה מאושר.

140 הנועזים בגלזגו

הפקה חדשה ומשופעת כוכבים ופירוטכניקה, המספרת את סיפורה ההירואי של משלחת ישראל לוועידת האקלים בגלזגו. בחלק הראשון של המופע מתוודעים הצופים למאבק העיקש שניהלו חברי המשלחת כבר במטוס, כשסירבו להשתמש בכלים חד־פעמיים שהוגשו להם עם הארוחה. לאחר מכן, על רקע תפאורת הוועידה, שחקנית על כיסא גלגלים מנסה לעלות לבמה במשך דקות ארוכות ולא מצליחה. סצנת הסיום מציגה את הישגי הוועידה המרשימים: במשך חמש דקות תמימות 140 השחקנים עומדים שותקים ונבוכים כשאורות הבמה נכבים בזה אחרי זה, וברקע נשמע רעם המנועים המזהמים של המטוס שייקח אותם לכנס האקלים הבא.