הכעס מופיע בתוכי כמו גלגל של אש. שום דבר לא חוצץ ביני לבין הלהבות הללו. הן שורפות אותי. אני חשופה לגמרי לאש הזאת. חמה ומכלה הכל. אם אני אתן להם לצאת הן ישרפו את כל העולם.
הכעס עובד בגלים של הדף, העוצמה שלו אדירה והוא יפגע בכל מי שלצידי. וזה קורה לפרקים, שהערה מטומטמת של מישהו מציפה אותי בהדף הכעס הזה, ושוטפת גם את כל יחסי אליו או אליה.
הכעס מופיע בתוכי כמו גלגל של אש. כדי להתמודד עם זה אני מזכירה לעצמי שכשצמרות העצים משתוללות ברוח העזה אלו לא העצים שעושים את הרוח (כפי שילדים טועים לחשוב לפעמים) אלא הרוח היא שמניעה את העצים. מי שעושה את הכעס זה לא האנשים סביבי. הכעס נובע מתוכי. הוא שוטף החוצה וצובע את הקשרים שלי עם אנשים, אבל המקור שלו הוא לא המעשים הספציפיים שלהם כרגע. הכעס הוא על הפגיעה, הכעס הוא על הפוגע, הכעס הוא על הנטישה שננטשתי. על האכזריות שבליבם של אנשים. הכעס הוא על עולם כזה שבו דברים כאלו יכולים להתקיים. אבל הכעס הוא לפעמים הדבר הממשי היחיד. לא תמיד אני יכולה להמתיק אותו. לא תמיד אני מצליחה לשלוט בו.
הכעס מופיע בתוכי כמו גלגל של אש, אני חסרת אונים מולו, אני חסרת כל. אין שום דבר שקיים מלבדו. במציאות בה נמחקה הזהות האנושית שלי –לא הייתה לי דמות אדם, הייתי חפץ. מישהו הפשיט מעליי את דמות האדם שלי. מישהו התייחס אליי כאל אחד מהחפצים שלו. הדבר הזה הוא חטא שאין עליו מחילה. הוא עבירה שעולמית אין עליה סליחה וכפרה. והכעס עולה בתוכי כמו לבה בהר געש. מאיים לכלות הכל. מאיים לכבות את פתיל חיי. מסוגל לשרוף את כל מה שיש היום. כאן. עכשיו.
עם הכעס הזה הלכתי לחוקר פרטי, ואמרתי לו – תמצא לי את האיש. הוא מצא. האיש חי לו בטוב ובנחת. יש לו משפחה, נכדים, מעמד חברתי. הוא ממשיך להיות טיפוס נאלח. שרץ. מעולם לא עמד לדין. ממשיך לחיות חיים של הסתרה וניצול, של אלימות, סודות ושקרים.
נסעתי לעיר להסתובב ברחוב שלו. הראש שלי מלא נקמות: להתנפל עליו ולבעוט בו בכל הכח במפשעה? לשכור בריונים שיתפסו אותו ברחוב וירביצו לו? רוצה לראות את הפחד בעיניים שלו כשהוא חוצה את הכביש ואני באוטו דוהרת לכיוונו. פתאום אני שונאת כל גבר בגילו שעובר מולי. והכעס, כמו גלים של אש, מאיים לשרוף את הכל. ואז, ברגע אחד, לא רציתי את זה יותר. ברגע אחד של התפקחות ראיתי עולם. וידעתי: אין מוצדקת מהנקמה הזאת. אין טהור יותר מהכעס שמגן עליי.
אבל, יש כמה דרכים לתקן את העולם. דרך אחת היא לצוד את הרעים. אבל זאת לא הזירה שלי. ויש גם דרך אחרת לתקן את העולם ולנצח – וזה להרבות אור וטוב. לתקן את הלבבות השבורים, לבנות עולם. זאת הזירה שלי.
ושכח מעגל האש.
