"קופה ראשית" פרצה לעצמה את הדרך עמוק אל המיינסטרים הישראלי. היא הפכה לסדרת הקאלט הישראלית החדשה, ומשפחות רבות צופות בה יחדיו – הורים וילדים – כבילוי משפחתי כמותו זוכרים ההורים לפחות כמו בימי "קרובים קרובים" – ההשוואה האהובה על יחצ"ני הסדרה.
מסע יחסי הציבור וידא שהסדרה תהפוך להיות חלק בלתי-נפרד מכל המגזרים, וכמובן שגם המגזר הדתי קיבל את חלקו. בראיונות אוהדים במוספי מקור ראשון הצהירו יוצרי הסדרה כי "רק בעונה השנייה הבנו שרואים את זה ילדים, וזה מגיע עם אחריות מסוימת…", וגם "אני חושב שהכוח של הסדרה זה שהילדים יושבים ביחד עם ההורים… אפשר ליהנות מזה גם בצפייה חוזרת בגלל העל־זמניות ואי העיסוק בפוליטיקה…".
דברי יוצרי הסדרה היו מוטלים בספק כבר בזמן שנאמרו, וברור שסדרה שבנויה כולה על אפיון דמויות המבוסס על פוליטיקת הזהויות, לא יכולה שלא לשאת מסרים פוליטיים לאורך זמן. אך ככל שהתקדמה העונה השנייה אזל כוח האיפוק של יוצריה, והרעיונות הפוליטיים ובעיקר הפרוגרסיביים, החלו לבצבץ באופן בלתי-ניתן להכחשה.
פרק שלם הוקדש לסכסוך הישראלי-פלסטיני במעין משל גס שאינו מניח הרבה מקום לדמיון, שנגמר כמובן באהבה יוקדת, ובפשרה טריטוריאלית. שני פרקים נוספים בעונה, שאחד מהם הוא פרק הסיום החגיגי, הוקדשו לסוגיית הלהט"ב. דמויותיהם הוולגריות והנמוכות ביותר של הסדרה – כוכבה וניסים – נבחרו לייצג את מי שמתנגד לאהבה הפורחת בין בנה של כוכבה, הקופאית הראשית, לאהוב ליבו. בדרכים גסות, בוטות, שפלות ופרימיטיביות הם מנסים למנוע מהאהבה הגדולה להתגשם, אך כוחות האופל הללו לא עומדים בפני האהבה, ובסופו של דבר חוגגים כולם את חתונתם של שני בני הזוג ברחבת הסופר, בשמחה ובריקודים.
עונה שלמה של יחסי ציבור וקניית לבבות הצופים התנקזה לפרק ארוך וחגיגי, מצחיק הרבה פחות מהרגיל, שכל מטרתו היא חינוכית: להטמיע אצל כולנו, צופי הסדרה – מבוגרים וילדים, חילוניים ודתיים – את תמונת שני בני הזוג עומדים מתחת ל"חופה" ומתנשקים, בליווי דמויות דראג צבעוניות והזויות. זהו בדיוק אחד מאותם הרגעים בהם חל הכלל הידוע ש"המדיום הוא המסר". הוויזואליה הברורה עולה על כל מסר אחר שאולי נשמע ברקע, וצועקת דבר אחד: אף כוכבה וניסים לא יפריעו לאהבה.
קופה ראשית נקייה כמעט לחלוטין מכל קשר בין המינים – מתוך הבנה שזו סדרה משפחתית. ועדיין, קשר רומנטי מלא בנגיעות, נישוקים, ומילות חן בין שני בני זוג בני אותו המין – יקבל שני פרקים גדושים ומלאים, על אף שהוא עוסק בדמויות שאינן כלל הדמויות הראשיות בסדרה. מדוע? כי יוצרי הסדרה מבקשים לחנך אותנו. לא להצחיק – לחנך, כל זאת כמובן בכספי הציבור המממנים את תאגיד השידור הציבורי.
השמאל, כמו תמיד, יודע את העבודה. מבטיח בלי פוליטיקה, מבטיח "התאמה לכל המשפחה", ומקיים את ההיפך: הוא מושיב את הילדים על הכורסה, מוודא שההורים והילדים הסירו את כל מגננות הצפייה המבוקרת שמופעלות כשצופים בתוכניות הידועות כתוכניות בעלות "תכנים בעייתיים" ומטיח בפניהם זוג גברים מתנשקים, בתמונה שלא תצא מראשם לעולם, ותנציח את המצע הפרוגרסיבי של יוצרי התוכנית כמתאים לכל המשפחה. מתברר שב"שפע יששכר" הלקוח זול והמחיר יקר.
יוצרי 'קופה ראשית' מבקשים לשייך אותי ושכמותי, שמרנים שפשוט מבקשים ליהנות מהומור טוב בלי מסרים מיניים – לא חד-מיניים ולא דו-מיניים – לפינה אפילה, ביחד עם כוכבה וניסים, והם עושים זאת על חשבוני. אני עובר למתחרים ב"אושר לוי" ומקווה ששם יקבלו לקוחות שכמותי יחס הוגן יותר.
הכותב הינו יועץ ארגוני ועוסק בתחומי כלכלה וחברה, עורך מיזם התוכן "וואלה, רעיון!".
