אהבה, כמו של לאונרד כהן

תמיד אהבתי את השיר Suzanne של לאונרד כהן, על האישה העלומה שלוקחת אותו אל המקום שלה ליד הנהר. הבית הראשון והבית השלישי עוסקים בה, אבל הבית השני מתייחס לנוצרי שהולך על המים ומדבר עם כל יורדי הים שטבעו, מבטיח להם גאולה. לא חשבתי על זה יותר מדי עד עכשיו, אולי כי זה לא נגע בי אבל השבוע פתאום הבנתי.
יש אהבה, וזה מה שכהן מלמד אותנו, שהיא כמו חוויה דתית. כמו חווית גאולה. שאתה מרגיש בה התגלות והתמלאות רוחנית. הסוזאן הזאת מטלטלת את כל ההוויה הקיומית, האפרורית ומלאת החול שלו. היא מחברת אותו לקדושה.
לא שאני מבינה את זה עכשיו כי יש לי אהבה רוחנית שמרימה אותי לעולמות עליונים. אל תטעו, ליאור לא עושה לי חיים קלים. ההיפך. ככל שעובר הזמן אני מבינה עד כמה הפערים בינינו משמעותיים, אבל יש שם חיבור ברמה שעוד לא הכרתי. החיבור הזה כשהוא בא יחד עם התסכול על זה שהקשר עוד לא מתממש במציאות- מטלטל אותי ברמה קיומית, כמעט דתית.
בפעם האחרונה שנפגשנו הוא אמר משהו שהיה מתוק ונורא בו זמנית. הוא אמר כמה הוא שמח על החברות הזו שלנו. שאנחנו ממש באותו הראש. הוא אפילו הוסיף לזה חיבוק כמעט מעליב. חזרתי הביתה מפורקת. איזו חברות? על מה אתה מדבר? יש קרבה, אני לא אומרת שלא, אבל חברות? אתה טוען שזה מה שזה היה כל הזמן. אני לא מאמינה לך, פשוט לא.
אני מסרבת לערער על החוויה העמוקה של החיבור שלנו, אבל אני מוכנה להתחיל לקבל שאולי הוא לא בשל לדבר הזה. כשמשהו גדול קורה לנו, וזה יכול להיות הצעת עבודה באותה מידה שזה יכול להיות היכרות, לפעמים זה לא בזמן. לפעמים אין לנו אומץ או אפילו רצון לקחת, וגם זה בסדר.
אז החלטתי לקחת הפסקה. שבוע שעבר לא הגעתי והשבוע חנוכה ולא לומדים. אז שלושה שבועות בלי ליאור, בלי החיוכים שאנחנו מגניבים זה לזה, בלי מגע מקרי למחצה, בלי התחושה הזו שאני נכנסת לחדר והעיניים שלו עליי. בלי לדעת כל רגע נתון איפה הוא בחדר, גם אם אני לא רואה אותו.
זה לא שאני מנסה לשחק אותה קשה להשגה, כי אני לא, לפחות לא עבורו. אני רוצה לברר עם עצמי מה קורה לי שם, בלי הפרעות והסחות דעת. האם אני יכולה להשלים עם זה שמתוך כל החיבור  הזה מה שיוולד זו חברות? אתמול היה המפגש שאליו לא הלכתי וזה היה כל כך קשה אבל גם משחרר ורגוע. נתתי לעצמי את הזמן הזה ואני מתכננת להשתמש בו. ואם ליאור יתגעגע אליי בזמן הזה ויבין שהוא בעצם רוצה לקדם את הקשר שלנו, מה טוב.