חברי הכנסת החרדים היו אולי המתנגדים הקולניים ביותר למס החדש על כלים חד־פעמיים, אבל בוחריהם הם בהחלט לא היחידים שיסבלו ממנו. הצריכה של כלים חד־פעמיים היא חוצת אוכלוסיות: כ־95% מהאזרחים בישראל משתמשים בהם על בסיס יומיומי, התנהגות שבמשרד להגנת הסביבה מנסים לשנות. אבל מעבר לצריכה הפרטית של כלים חד־פעמיים בבתים ובטיולים, קיימת גם צריכה מוסדית בלתי מבוטלת שהמס החדש אמור להשפיע עליה באופן ניכר.
כך למשל, המס החדש משית נטל כבד על עולם המסעדנות. הגבלות הקורונה הביאו לגידול משמעותי בטייק־אווי ומשלוחים, ומסעדות רבות בנו מערכי משלוחים בן־לילה כדי להתאים את עצמן למציאות המשתנה. למעשה זו הייתה האצה של תהליך שהחל עוד לפני הקורונה, ושנבע משינויים בהרגלי הצריכה של הישראלים, ועל כך יעידו אלפי העסקים החדשים בתחום המזון שצצו בשנים האחרונות. הישראלים צורכים יותר ויותר קפה איכותי, גלידות בטעמים מגוונים, ומאכלים ממטבחים לאומיים שונים. כל עסק בתחום המזון שבנה מערך משלוחים וטייק־אווי, נשען, כמובן, על כלים חד־פעמיים. בתי קפה משתמשים בכוסות נייר, גלידריות משתמשות באריזות קלקר, ומסעדות משתמשות באריזות פלסטיק ונייר למנות ארוזות ולסלטים.
הסוגיה הזו התגלגלה השבוע, באיחור־מה, אל ועדת הכספים. שר האוצר אביגדור ליברמן חתם כבר לפני חודש על הצו המחיל את המס בגובה 11 שקלים לקילו פלסטיק, אבל צו כזה דורש אישור של ועדת הכספים. הוועדה התבקשה לאשרר אותו בדיעבד, לאחר שכבר נכנס לתוקף, אך בשלושת הדיונים שנערכו בוועדה התגלו כמה בעיות בחוק, ובהן ההשפעה על מסעדות ובתי קפה. ועדת הכספים ביקשה להכניס בו תיקונים, לפני שאישרה אותו השבוע. במילים אחרות – קודם החילו את המס, ורק אחר כך חשבו על ההשלכות.
הביקורת על כך לא איחרה להגיע, ולא רק מצד הח"כים החרדים שיושבים באופוזיציה. היועצת המשפטית של ועדת הכספים אמרה כי המנגנון שמאפשר להטיל מס שייכנס לתוקף לפני אישור הוועדה, הוא "מנגנון שפוגע בכנסת ובמעמדה של ועדת הכספים, וגם בשיטה ובהטלת מס שנעשית באופן חד־צדדי על ידי רשות המיסים". ח"כ ולדימיר בליאק אמר כי "אנחנו מקיימים כאן כבר את הדיון השלישי במס, ואני ממליץ לממשלה בפעם הבאה לדבר עם היצרנים המקומיים וללמוד מהם לפני שמטילים מס". ויו"ר הוועדה אלכס קושניר אמר כי הוא בהידברות עם משרד האוצר לכך שכל הצווים יובאו לדיון הוועדה ורק לאחר מכן יפורסמו.
אחד התיקונים שנכנסו לחוק נוגע לאותן כוסות חד־פעמיות לשתייה חמה, שהן למעשה כוסות קרטון המצופות במעט פלסטיק. אין אפשרות לייצר כוסות כאלה מנייר בלבד, שכן הוא יירטב מהנוזל שבתוכן, ולכן הן תמיד מכילות אחוז מסוים של פלסטיק. אלא שהכוסות הללו כבדות פי שלושה מכוסות שעשויות כולן מפלסטיק, והמיסוי – שנקבע לפי משקל – היה גדול יותר. הדבר גרם לכך שכוסות הקרטון מוסו פי שלושה מכוסות פלסטיק, אף ששיעור הפלסטיק בהן עומד על כ־5% בלבד. הוועדה החליטה לתקן את הצו כך שהמס על כלי נייר המצופים בפלסטיק יופחת ויעמוד על 3.30 שקלים לקילו, לעומת 11 שקלים לקילו בכלים חד־פעמיים אחרים.
התיקון הזה הוא בעל משמעות רבה למסעדות ולבתי קפה, המרבים כאמור להשתמש בכוסות מהסוג המדובר. "לפני התיקון הזה המשמעות של המס הייתה הכפלה של העלות עבור מסעדות", אומר לנו שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדנים. "זה תיקון חשוב ויש בו איזון נכון יותר בין שמירה על איכות הסביבה ובין היכולת של עסקים לפעול. עדיין יש כאן עלייה מהמחיר הקודם, אבל יותר מאוזנת. אנחנו מקווים שלא תגיע עליית מחירים. אם לא היה מתבצע התיקון השבוע, זה בוודאות היה מייצר עליית מחירים דרמטית.
שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדנים: "הרבה עסקים מגבירים את השימוש בכלים חד־פעמיים בגלל מחסור בשוטפי כלים. אצלנו, בניגוד לבתים פרטיים, אין באמת אלטרנטיבה פחות מזהמת"
"נושא המשלוחים עלה מאוד בשנתיים האחרונות, כמובן בגלל הקורונה אבל גם בגלל שינויים אחרים", מוסיף ברמן. "הרבה עסקים מגבירים את השימוש בכלים חד־פעמיים בגלל מחסור בשוטפי כלים. אצלנו, בניגוד לבתים פרטיים, אין באמת אלטרנטיבה פחות מזהמת לצרוך כלים אחרים. התיקונים הללו יגרמו לנו לעשות את החשבון ולבחון אם אנחנו יכולים למכור סלט באריזה מנייר, למשל, במקום פלסטיק. זה ייכנס למכלול השיקולים של המסעדנים, ויגולם במחירים ובהחלטות. כבר היום יש מודעות ומעבר למוצרים מתכלים, אבל זה לא מספיק להגיד תזהמו פחות, צריך לייצר אלטרנטיבה זולה שיכולה להיות תחליף".
עם זאת, התיקון המדובר יחול רק מכאן ואילך, ויבואנים שכבר שילמו את המס על פי השיעור הגבוה לא יקבלו החזר. ברשות המיסים טוענים כי אין להם אפשרות תפעולית לבצע החזרים כאלה. כל זה היה יכול להימנע אילו הדיונים בוועדה היו מתקיימים לפני החלת הצו ולא אחריו.
עניין נוסף שהתגלה רק לאחר כניסתו של הצו לתוקף, הוא שלמרבה ההפתעה הוא חל גם על כלים רב־פעמיים. על פי נוסח הצו, המס הוחל על כלים שעוביים נמוך מ־2 מ"מ. המשרד להגנת הסביבה ניסה לכלול בתוכו את כל הכלים החד־פעמיים, כולל הכלים המהודרים יותר שעשויים מפלסטיק עבה יותר ולכן מזהמים יותר, אך כלל בתוכו בטעות גם כלי פלסטיק רב־פעמיים מהסוג שקיים באיקאה למשל. רק במהלך הדיונים בוועדת הכספים התגלה כי קיימים כלים כאלה, והמשרד להגנת הסביבה הסכים למסלול פטור שיאפשר ליבואנים ויצרנים לבקש החרגה מהמס. במסגרת זו ייעשה שימוש בתקן בטיחות במזון, שנועד במקור לבדוק את בטיחות המזון ולא שיקולי זיהום והגנת סביבה, אבל הוא כולל בתוכו גם הגדרה של המוצר כ"רב־פעמי" או כ"חד־פעמי". יצרן שמבקש להגדיר את הכלים שלו כרב־פעמיים, יצטרך לשלוח מייל למשרד להגנת הסביבה, להצהיר על הכלי כרב־פעמי, ולצרף אישור על כך ממכון התקנים. המסלול הזה יהיה פתוח לכלים שעוביים הוא לפחות חצי מהעובי שנקבע בתקנות לכלים רב־פעמיים.
בשני המקרים הללו – כוסות הנייר המשמשות לשתייה חמה, והכלים הרב־פעמיים הדקים – מס הקנייה בחסות המשרד להגנת הסביבה מיסה למעשה פתרונות ידידותיים יותר לסביבה, במקום את הכלים הבעייתיים יותר. הבעיות הללו התגלו רק בדיעבד, ולאחר יישום החוק.
הבעיה השלישית שעלתה בדיוני הוועדה קשורה למוסדות ציבור כמו בתי חולים וגני ילדים, שעושים שימוש רב בכלים חד־פעמיים. מנכ"ל בית החולים שערי צדק אמר בוועדה כי השימוש בכלים חד־פעמיים הוא חלק בלתי נפרד מפעולות היום־יום בו – למטופלים, לצוותים ולמבקרים – וכי מדובר בהוצאה קבועה של בית החולים. השימוש בכלים חד־פעמיים בבתי החולים עלה גם בעקבות מגפת הקורונה, והמס החדש צפוי להשפיע על תקציבם.
בדומה לכך, בגני ילדים רבים לא קיימים מדיחי כלים, וכלים חד־פעמיים הם חלק בלתי נפרד מתפקודם השוטף. גם נושאים אלה תוקנו בדיעבד, ומשרד האוצר הסכים לתקצב מדיחי כלים לבתי החולים, והודיע כי יפורסם קול קורא בסכום של 45 מיליון שקלים לרכש מדיחי כלים לגני ילדים. משרד האוצר יתקצב גם צעדים תומכים לעידוד שימוש בכלים רב־פעמיים, כמו קמפיין פרסומי, קול קורא בהיקף של 50 מיליון שקלים לניטור הלכלוך במרחב העירוני, ותקצוב לרשות הטבע והגנים לשם התקנת מתקנים לשטיפת כלים בגנים לאומיים.
כל התקציבים הללו יוצאים מהקופה הציבורית, והם מצטרפים לעלות הישירה של המס שישלם הציבור, ולעלות העקיפה בעקבות התייקרות משלוחים המשתמשים בכלים חד־פעמיים. אפשר להניח שבהמשך יתגלו השלכות בלתי צפויות נוספות של החוק הזה, חלקן ישפיעו על יוקר המחיה וחלקן אולי גם על איכות הסביבה. כל זה כדי לחנך מחדש את הציבור הישראלי ולחסוך לכל היותר, על פי הערכות המשרד להגנת הסביבה בעצמו, 40% מצריכת הכלים החד־פעמיים, שבעצמה מהווה חלק קטן מפסולת הפלסטיק בישראל (7% בלבד). מינימום השפעה על הסביבה, מקסימום פטרנליזם ממשלתי.
