אני שמח להדליק עימכם נר ראשון של חנוכה, כאן במקום הקדוש הזה, חלקת קבריהם של האימהות והאבות.
הזיקה שלי ושל משפחתי לכאן נמשכת דורות רבים. בדיוק החודש, לפני 45 שנה, הקריא שגריר ישראל באו״ם – אבי חיים הרצוג ז"ל, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל – בפני מועצת הביטחון של האו"ם את אותם פסוקים מפרשת חיי־שרה שקראנו בבית הכנסת לפני מספר שבתות, פסוקים שבהם מציגה התורה, שלא כהרגלה, את סיפור רכישת שדה המכפלה לפרטי פרטיו.
וכך ישבו שגרירי האומות המאוחדות ושמעו את הסיפור כולו, וכיצד רכש אברהם אבינו את השדה מעפרון החיתי בכסף מלא. באופן יוצא מגדר הרגיל הוסכם כי הפסוקים יופצו כמסמך רשמי של האו"ם, מסמך שמוכיח ומנכיח את החיבור שלנו למערת המכפלה. וכך – שטר הקניין של המקום הקדוש היה למסמך רשמי של מועצת הביטחון של האו"ם.
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, אחד מגדולי הדור ההוא, שהשנה נציין ארבעים שנים להסתלקותו מעימנו, בירך את אבי ז"ל על דבריו, באיגרת מיוחדת ושופעת חום והערכה. אך זו לא ראשיתו של הקשר המשפחתי שלי למקום הזה – לחברון.
הרבנית פייה הילמן ז"ל, אימו של סבא רבא שלי הרב שמואל יצחק הילמן זצ"ל, שהיה אב בית הדין בלונדון ושהיו לו קשרים אמיצים מאוד עם הישיבה שהייתה אז כאן בחברון – הייתה כאן בתרפ"ט, בשעה שהתרחש, להוותנו, טבח נורא ביהודי חברון.
שנים ספורות קודם לכן היא עלתה ארצה, לאחר שהתאלמנה, והשתקעה לבדה בחברון. את כל הדרך מליטא היא עשתה, רק כדי לגור בעיר הקודש חברון. תחת הכותרת "אמו של הרב מלונדון", מופיע תצלומה חבושה מכף רגל ועד ראש לאחר שנפצעה קשה מאוד במאורעות תרפ"ט. היא ניצלה ממוות בטוח כשהעמידה פני מתה לאחר פציעתה הקשה. אין לי ספק כי הייתה מתרגשת מאוד מכך שהיום אחד מצאצאיה מדליק נרות חנוכה במערת המכפלה, כנשיא מדינת ישראל.
גבירותיי, רבותיי, חז"ל תהו מהיכן ידע האדם הראשון מה מקומה של המערה? והשיבו כי הוא צעד עד שראה אור דקיק העולה מן האדמה. בחנוכה, בהדלקת הנר ובפרסום הנס – כאן במערת המכפלה – אנחנו מחברים את אורות החנוכה לאורו של אדם, לאור האמהות והאבות.
בסידור "עולת ראִיה" שואל הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, למה מברכים "להדליק נר של חנוכה" ולא בלשון רבים "להדליק נרות של חנוכה". הוא עונה כי אף שהאורות הרבים נראים לנו נפרדים לגמרי, לעתיד לבוא נבין כי כולם הם נר אחד שלם, כסמל לשלום ולאחווה בעם. "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ", אמר יוסף הצדיק שנשלח מחברון לדרוש בשלום אחיו, והיום, דווקא כאן, דווקא בחברון עלינו לחדש את הקריאה.
אחיי, אחיותיי, גם היום, עם כל המורכבות – ואינני מתעלם לרגע מהמורכבות – הזיקה ההיסטורית של העם היהודי לחברון, למערת המכפלה, למורשת האימהות והאבות, איננה מוטלת בספק.
ההכרה בזיקה הזו צריכה להיות מעל לכל מחלוקת. כשאנו מאוחדים סביב האור הנפלא של נרות חנוכה, חשוב שנקרא לכבד את הממלכתיות הישראלית ואת עקרונותיה, להקשיב יותר לאחר, לכבד את השונה, לבנות גשר ועוד גשר כדי לשמר את היחד שלנו, כמובן מבלי לפגוע בכל יחיד וקהילה, בדעותיהם ובאמונותיהם. לא נסכים על הכול, אבל תמיד נזכור כי "בני איש אחד נחנו"; לכולנו שורשים משותפים היוצאים מהמערה הזו.
לצד זאת עלינו לזכור שלא רק שורשינו יוצאים מהמערה הזאת. דווקא היום, ודווקא כאן, במרחב המקודש לבני אברהם כולם, עלינו להמשיך ולחלום על שלום בין בני כל הדתות והאמונות בארץ הזו, ולגנות כל גוון וסוג של שנאה ואלימות. הרי אותה פרשה שהזכרתי בתחילת דבריי, "חיי שרה", היא גם זו שמתארת לנו את שיתוף הפעולה בין יצחק וישמעאל, כשקברו כאן במערת המכפלה, יחדיו, את אביהם שלהם, את אבינו שלנו.
אני מודה לכולכם על האירוח, ומאחל לכולכם ולכל בית ישראל – חג חנוכה שמח!
